אור דוד צג

השמטות

השמטות מהגאון המחבר זצוקל"ה אשר נמצאו בין כתי"ק וספחתים אל הספר חזה. למען יהיו דברי הגאון זצ"ל כלול במלואם ולא תחסר כל בו. המלביה"ד

בחצר גינת ביתן. בגמ' רב ושמואל ח"א הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה כו'. וח"א בחצר ולא החזיקתן הושיבן בגינה ולא החזיקתן עד שהביאם לביתו כו'. והקשו בתוס' דאמאי לא פריך דקנאה אתה מטיל בסעודה. ונראה דהנה אחשורוש לקח כלי ביהמ"ק ועטף בגדי כה"ג כי סבר שלא יגאלו ישראל כי טעה בחשבונו כמ"ש חז"ל והי' רוצה להכניס הכל במקום טומאה. והנה במשכן הי' חצר המשכן ובביהמ"ק הי' הר הבית ואח"כ מזבח הנחושת ואח"כ היכל ואח"כ קה"ק. ומבואר בזוה"ק עוז וחדוה במקומו וכתיב במסתרים תבכה נפשי ששאלו ע"ז בגמ' (חגיגה ד"ה) ומשני הא בבתי גואי הא בבתי בראי ופי' בזוה"ק כי למעלה בבתי גואי שם אין שליטה להס"א. אכן הסט"א יש לה מדור נגד מידות התחתונות ז' ימי הבנין שהוא נגד ההיכל אכן קה"ק שהוא כנגד גי' שם אין להסט"א שום אחיזה. וא"כ אחשורוש שעשה מדור לטומאה לא עשה נגד קה"ק כי שם אין אחיזה לטומאה ורק ביתן נגד היכל וגינה נגד המזבח נחושת וחצר נגד חצר המשכן כי סביב יחנו מקום הטומאה וזוהמא. ורצה להביא ישראל לידי טומאה וזוהמא ולכן אספם לתוך מקומות הנ"ל. והנה ודאי כי הטומאה למעלה כלה מפני אור הקדושה וכל עוד שיתרחק מהקדושה יתגשם ביותר. כי הס"ס ג"כ נאחז בקדושה לכן יש לו גם שם מעט מקום. אכן למטה יש להטומאה מקומות יותר. והנה אדם גדול יכול ללחום נגד היצה"ר בתאות חומריות אכן בדברים דקים מאד כמו גאוה ומדות רעות שהן בדיעות והן רוחניות קשה לאדם לעמוד מפני היצה"ר. ולכן אמר הראוי לטמאות בחצר היינו בדברים חומריים שהוא מכוון לעולם התחתון. ומי שאינו ראוי שיוכל ללחום נגד תאות חומריות רצה להכניס טומאה דקה ממנה שהוא לגינה. [ויש אנשים שאינם ראוים רק] לטומאה דקה ממנה שהוא מכוון נגד ביתן. ולכן ח"א: שהיו כתות בישראל א' נדבק בתאות חומריות והשני נדבק בדברים דקים ממנה המכוונים לטומאת הגינה. ואחד נדבק, עוד בדברים דקים ונעלמים יותר שהוא כנגד הביתן. וח"א חלילה לא הי' אחד מהם נכשל בעבירה חמורה רק לא החזיקתן שלא כבשתן טומאתן שיאחוז בהם לבא לדבר עבירה וכן טומאת הגינה. רק הביתן ששם הוא טומאה דקה מאד שיכול אדם לטעות כענין אחר שנכנס לפרדס וקצץ בנטיעות בזה גרם מכשול להם. וממילא ל"ק קושית התוס'. וזה הפי' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כי אם יעלה אדם למחשבה עמוקה עד אשר לא יבחין האמת הגמור ויוכל לטעות איזה צד הטוב ואיזה צד הרע כי הדברים העליונים בקל יוכל לטעות ולא ידע להבחין במה שיבחר אם הוא בכלל ארור או ברוך כי לא ידע הדרך הסלולה לכן חייב לבסומי עד דלא ידע. דלכן שתויי יין אסור לכנס שלא ידעו להבחין בין קודש לחול היינו כי הכניסה לביהמ"ק הי' צינור לעומק כניסה לפרדס וצריך שמירה ודעת יתירה כי אולי ימיר רע בטוב או טוב ברע ולא ידע בין ארור לברוך

ביום השביעי כטוב לב המלך ביין. בגמ' עד האידנא לא טב ליבי בחמרא אלא יום שבת הי'. ונראה כי הנה סתם מלך הוא הקב"ה והקב"ה פעל כל פעולות מהריגת ושתי ומלוכת אסתר להצמיח אחרית טובה לישראל. והנה הקשו בגמ' אם לאחשורוש קאי הא עד האידנא נמי טב לבי'. לכן פי' בגמ' דקאי על הקב"ה ששונא השותה יין דכתיב לן היין