אור דוד צא

המקטיר אינו עובר קשיא מליקה אמליקה קשיא הקטרה אהקטרה ומשני הא והא ר"ש ומליקה אמליקה ל"ק כאן בי"ד כאן בחוש"מ הקטרה אהקטרה ל"ק איכא תנא דמקיש ואיכא דלא מקיש הקטרה לשחיטה עכ"ל הגמ'. ומה שיש לעיין בזה קושיא א' דר"פ אמר הלכך מוכח דאם מקשינן לאחד בסוף העולם אינו עובר שמעינן דהמקטיר עובר וזה תלוי בזה והא בברייתא דתניא דהמקטיר אינו עובר, מ"מ תניא דאחד בסוף העולם ג"כ אינו עובר ועיין בתוס' דס"ד בד"ה ואיכא תנא דלא מקיש כתבו דלא מקיש רק לענין הקטרה לחייבו אבל לפטור אחד בסוף העולם יפה תירצו תוס' הברייתא שלא יקשה הסתירה אכן עדיין קשה על ר"פ דתלי זה בזה ודייק מדברי ר"א דכהן המקטיר חייב והא חזינן דאינו תלוי ואיכא מאן דלא מקיש. ב' בתוס' הוקשו אהא דאמר הא והא ר"ש הא ברייתא קמייתא כרבנן נמי אתיא. ולא הבינותי דברי תוס' דמאי איכפת להו דבגמ' אמרי שאף כר"ש נמי דמחייב אשאר זבחים נמי אתא אבל פשיטא דכרבנן אתיא דרק השמיענו דשני הברייתות אליבא דחד תנא נמי אתיא. וגם אינו אוקימתא לומר לוקמי בחדא גוונא בחוה"מ רק כאן רבנן כאן ר"ש דלהדיא תניא המולק עיקר בי"ד וא"כ אמרי בגמ' דאף כר"ש נמי אתיא אבל ודאי כרבנן אתיא נמי וצריכין להבין דברי תוס' במה שהי' ניחא להם ביותר שיהא הברייתא כרבנן. והיתר הספיקות האלו נראה על פי מ"ש רש"י אהא דא"ה אחד בסוף העולם נמי דכשישנו עמו בעזרה והוא מגומגם דאנן קיי"ל כר' יוחנן דלא בעינן על בסמוך. רק נראה דהא קשה לרש"י דאיך שייך לומר דאסור לשחוט כשיש לא' בסוף העולם חמץ דא"כ הפסח האיך אפשר לקרב כיון דניחוש שמא יש לא' בסוף העולם חמץ רק דקושית הגמ' סובבת אמ"ד דבעינן על בסמוך וא"כ לא' מסוף העולם שיש לו חמץ בעזרה והא אסור לשחוט עד שיסור מעזרה החמץ וזה פשוט בכוונתם. והנה באמת מנלי' לר"פ דהמקטיר חייב מהקישא דלא ילין דהא ההיקש איצטריך להא דכשאין לבני חבורה ואין לשוחט דהשוחט אינו עובר ומנלן לחייב המקטיר רק כיון דאנן קיי"ל דלא בעינן על בסמוך א"כ מסברא ידעינן לפטור א' בסוף העולם א"כ למ"ל היקישא ע"כ אתי דהמקטיר חייב ולכן אמר ר"פ הלכך כיון דאנן קיי"ל דלא בעינן על בסמוך א"כ לא איצטריך היקישא לאחד בסוף העולם וא"כ כמו שמקיש מאן דבעי על בסמוך כמו כן אנן אית לן ההיקש ומחייבינן המקטיר. והנה הקשו בתוס' בכמה מקומות פסקינן דבעינן על בסמוך וכאן פסקינן דלא בעינן ותירצו דשאני חמץ דאיסורא הוא וכל היכי דאיתי' איתי' וא"כ הסברא נותנת דלא בעינן על בסמוך דאזלינן בכ"מ אחר הסברא. והנה הצל"ח פי' דהא דאמרינן איסורא הוא היינו לפי שהתורה קפדה משום שאסור אז להשהות חמצו דאסור בהנאה א"כ אסור לשחוט פסחו ג"כ על החמץ ולכן כל היכי דאיתי' איתי' ועובר ולפ"ז לר"ש דסובר לפני זמנו אינו עובר בפסחים דכ"ח א"כ ע"כ גזה"כ הוא אסור לשחוט על חמץ ולאו מטעם איסור הנאה א"כ י"ל דבעינן על בסמוך דאין לנו סברא המנגדת לזה. וא"כ א"ש דלר"ש שפיר לא מקיש לענין זה דהמקטיר יתחייב דלדידי' איצטריך למעט לאחד בסוף העולם כיון דסובר דבעינן על בסמוך לכן לא אייתר קרא להקיש דהמקטיר חייב דאצטריך לפטור אחד בסוף העולם אבל לר"פ דלא איצטריך קרא לא' בסיף העולם דהוא סובר דלא בעינן על בסמוך כמו דקיי"ל וא"כ אייתר היקישא לחייב המקטיר ושפיר אמר כיון דר"א מקיש כמו כן אנו מקשינן לחייב המקטיר ונסתלק קושיא הא'. ולפ"ז ע"כ מאן דמקיש כיון דהברייתא כר"ש ע"כ סובר דמחד היקישא ילפינן שניהם ולכן היה קשה לתוס' לוקין ברייתא קמייתא כרבנן ולדידהו דסוברין דלפנ"ז אסור בהנאה א"כ איסורא כל היכי דאיתי' איתי' ולא בעינן על בסמוך וא"כ