אור דוד צ

לבתר זמן איסורא דא"י לבטל חייב לחזור ודוחה מילה מקמי מצוה דתשביתו לפי שמוזהר בכל שעה להשבית. והשיג עליו הרב בעל אבן העוזר מהא דתניא ההולך לשחוט את פסחו דאם א"י לחזור דמבטלו בלבו מוכח ג"כ לפי סברת המג"א דאם א"י לבטל בלבו יבטל ממצות פסח וילך לביתו ויבער ואמאי הא ידחה עשה דפסח ל"ת דלא תשחט ועשה דתשביתו. וע"ש שכתב משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אכן שם הטעם דאין עשה יכול לדחות העשה דמאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה משא"כ כאן דכיון דעשה דפסח הוא כרת להדיא אמרינן בפסחים דנ"ט יבא עשה דכרת וידחו עשה דהשלמה וא"כ אינו ענין לשאר עשה שאינו דוחה ל"ת ועשה לפי שאינם יכולים לדחות העשה דמאי אולמי' משא"כ כאן דהעשה ידחה העשה דעשה דפסח אלים שהוא בכרת. אכן י"ל דאין עשה דוחה לאו ועשה כמו שאינו דוחה שני לאווין. אמנם מה שנראה לי בישוב קושיות האבן עוזר עפימ"ש הר"ן ביומא פי' יוה"כ גבי מי שאוחזו בולמוס דאם יש לו נבלה ובהמה חי' דמוטב שישחטו הבהמה מלתת להחולה נבלה לאכול דאף ששחיטה הוא בכרת ונבילה הוא בלאו מ"מ מוטב לשחוט משום דשחיטה אינו עובר רק פעם אחד ונבילה אכל כזית וכזית עובר מוטב שיעבור איסור כרת בפעם אחד משיעבור כמה לאוין. ולפי"ז ניחא דהא האיך ידחה עשה דפסח מצוה דתשביתו הא מאי אולמי' האי עשה מהאי עשה ואין לומר דחמור משום שהוא עשה דכרת וכמו דאמרינן שדחי עשה דהשלמה. דהא לדברי הר"ן א"כ חמור האיסור שעובר עליו כמה פעמים אף שבעצמותו הוא קיל שרק לאו בעלמא הוא רק כיון שעובר כמה פעמים חמור מכרת וא"כ כיון דתשביתו הוא מצוה בכל רגע. וכל רגע שמשהה החמץ ע עובר במצוה דתשביתו כמ"ש המג"א. וא"ר מוטב שידחה עשה דפסח מקמי תשביתו כי תשביתו חמור הוא שעובר בכל רגע ועשה דפסח לא עבר רק בשעה שא"י לעשותו פסח רגע אחרונה וא"כ דמי עשה דפסח להא דשחיטה דנדחה מקמי איסור נבילה ה"נ העשה דפסח אף שהוא בכרת קולא מתשביתו ונדחו מקמי' ע"ש המ"ע דתשביתו עובר עליו בכל רגע וא"כ אם ישהא יעבור כל היום. וא"כ כיון שפסח קיל הדרן לכללן דאין עשה דוחה עשה ועפי"ז מיושב קושית הש"א די"ל שפיר דביטול לא מהני לבלי יעבור אלאו דלא תשחט רק דזה מהני הביטול דכיון שהביטול הועיל לבלי יעבור אמ"ע דתשביתו לא נשאר רק לאו דלת"ש וא"כ עשה דהפסח דוחה ל"ת דלא תשחט דבכ"מ עשה דוחה ל"ת ודו"ק

בגמ' פליגי ר"ל ור"י ר"ל סובר דבחמץ בעינן עד שיהא עמו בעזרה. ור"י סבר דאף שאין עמו בעזרה. במאי קמיפלגי אי בעל בסמוך קמפלגי. והא אפלגי חדא זימנא בשוחט את התודה ולחמה חוץ לחומה דלא קדוש ר"ל סובר דחוץ לחומת עזרה ור"י סבר חוץ לחומת בית פאגי אלא בהתראת ספק קמפלגי. והא איפלגי בה חדא זימנא שבועה שלא אוכל ככר זה היום כו' ומשני דפליגי בעל וצריכי דאי אשמעינן גבי תודה הו"א דסבר ר"ל דבעינן על בסמוך דהיכי דאיתי' גואי קדוש אי לא לא קדוש אבל חמץ דאיסורא היא כל היכי דאיתא ברשותי' דמרי' איתא. ופי' הצל"ח משום שאסור בהנאה קפיד קרא והא בכ"מ אסור בהנאה. בעי מיני' ר' הושעיא מר"א אין לו לשוחט ויש לו לבני חבורה א"ל מי כתיב על חמצך. א"ה לאחד בסוף העולם נמי פי' רש"י כשיש עמה בעזרה ומשני משום דאתקש ללא ילין פי' רש"י דכיון דבני חבורה ישנן בהלנת בשר שמצווין בבל תותירו אמר ר"פ הלכך כהן המקטיר את חלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורין. תניא כותי' השוחט כו' לשוחט או לזורק או לאחד מבני חבורה היה אחד בסוף העולם אינו זקוק לו ואחד השוחט כו' אחד המקטיר חייב אבל המולק עוף בי"ד אינו עובר ורמינהו כו' אחד הזורק ואחד המולק חייב