אור דוד פט

דלכן במועד עובר ולא בי"ד אשאר זבחים משום שמרבינן חולו של מועד דלקי בהדי לאו דב"י וב"י. ולכן לא פירש רש"י את"ק דשם א"צ לנתינת טעם דאפסח כתיב להדיא בקרא ולא צריך לטעם כלל. דהוא אינו דורש לחיוב כלל רק בי"ד ומקרא מלא הוא לא תשחט

אמנם קשה דלמה רש"י פירש כטעם הירושלמי ולא פירש דמזבח זבחיו ילפינן כסוגית ש"ס דילן. גם קשה על הירושלמי למה לא הביא טעמא דר"ש כדרשת הש"ס דילן. ונראה דהנה. אמרינן בפסחים דף ה' רבא אמר מהכא לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים. ואימא כל חד וחד כי שחט. ומשני זמן שחיטה קאמרינן פי' דרבא מפיק דמו' שעות ולמעלה אסור חמץ בהנאה. והקשו בתוס' דהא התמיד נשחט קודם הפסח וא"כ בתחילת שבע לא יתסר דאז לא הוי זמן שחיטת פסח. ותירצו כיון דאם עבר והקריב פסח קודם התמיד כשר מקרי זמן שחיטת פסח. והנה מדברי תוס' אלו מוכח דקודם שחיטת תמיד ראוי שלא יקרא זמן הפסח רק דאמרינן לחומרא כיון דאם עבר ושחט כשר יש לאסור ג"כ חמץ מתחלת ז'. וא"כ קשה דנהי דבגמרא דרשינן דבזמן דליכא זבח איכא זבחי וממעטינן י"ד נימא דגם הרבוי קאי בי"ד היינו קודם שנשחט התמיד ושחט זבחים על החמץ אחר שש דנימא כיון דליכא זבחי דלכתחילה אסור לשחוט הפסח לכן מוזהר גם אשאר זבחים. וא"כ מנלן לאוקי במועד דלמא קאי הרבוי בי"ד ג"כ וזהו פירכת הירושלמי וניהו דבגמרא ד"ה אמרינן דקודם שחיטת התמיד מקרי זמן שחיטה היינו ששם קאי לחומרא לאסור מו' שעות ולמעלה אמרינן להחמיר דזה נמי מקרי שעת שחיטה אבל בכאן דנהפוך הוא דאם נאמר דלא מקרי זמן שחיטה מחמרינן לאסור גם שאר זבחים א"כ עדיף לאוקי קרא בי"ד מלאוקי אחולו של מועד וזה פירכת הירושלמי ומשני מסתברא לרבות חולו ש"מ שכן עובר בב"י וב"י כו'. וא"כ הירושלמי אינו סוחר להגמ' כלל דגם הירושלמי דרש דרשת הגמ' ולכן רש"י לא מנע מלהביאו בפירושו כנ"ל

ובזה יש לישב מה שדקדקתי בהא דאמרינן בדף ס"ג ע"ב בברייתא ר"מ אומר אף התמיד אסרו לו לא אמרו אלא בפסח בלבד ולכאורה מלת בפסח מגומגם הו"ל למנקט לא אמרו אלא הפסח בלבד וכמו דנקט השוחט את הפסח. ולפי"ז ניחא דר"מ דאמר אף התמיד נהי דדריש זבחי המיוחד לו היינו משום דהוא לא דריש זבח זבחי וקאי אשחיטת התמיד דאינו מקרי שלא בזמן זבח דא"כ למה לא אמר גם שאר קרבנות הקרבין קודם התמיד. ולכן אמרינן דדריש זבחי המיוחד. אכן כיון דהאמרו לו הוא ר"ש ולדידי' קשה נימא דאתמיד יתחייבו כיון דאז לאו זמן זבח פסח הוא כנ"ל רק עכצ"ל כמ"ש בירושלמי דמסתברא לאוקמי בחוש"מ שכן עובר בב"י וב"י לכן השיב דרק בפסח היינו במועד שהוא חג הפסח אז חייב אשאר זבחים ואזמן ההוא קאי זבחי אכן לא אזמן שחיטת תמיד בע"פ דהברייתא חוקים כר"ש בגמ' מדנקט חייב וזה נכון

הש"א בתשו' הוקשה דלמה לוקה בשוחט פסח על החמץ הא הוי התראת ספק שמא ביטל החמץ דע"כ גם לשוחט את הפסח על החמץ מהני ביטול. כדמוכח באלו עוברין דמ"ט ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו אם יכול לחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו מבטלו בלב מוכח דביטול גם ללאו דלא תשחט מועיל. וא"כ קשה דהוי התראת ספק ולא ילקה. ונראה לישב די"ל דלכן לא הוי התראת ספק דביטול לא מהני לענין שחיטת פסח על החמץ. ומה שהביא ראי' יש לדחות. דהנה המג"א כ' בסימן ת"מ דדייק לאח"ז איסורו דלא מהני ביטול לחמץ אדמבטל מצות מילה מקמי ביעור חמץ והביא ראי' מדנקט דאם לאו מבטלו בלבו מוכח דדוקא שיכול לבטל בלב אז א"צ לחזור לביתו הא לא"ה כגון