אור דוד ט

היינו הדבר שנצמח מן העבירה ר"ל נתכיונו. שעי"ז ביכולתן להרע ח"ו לישראל ולא רצו במה שיהנו מן העבירה הנאה זו היה להן רעה אצלן ולא רצו שיהנו כ"א למה שנצמח מן העבירה ר"ל

אבהמ"ח בענין גנות התאוות. אאמ"ו בדרשותיו האריך לקרב הלבבות אל השי"ת להדריך בדרך הישר ולהיות סור מרע ועשה טוב. אולם בקונטרס הזה א"א להאריך ולמען חיבת הקודש אעתיק מתי' אאמ"ו המחבר ביאור דברי ילקוט שמעוני פ' וירא לתאוה יבקש נפרד זה לוט. וכל תושיה יתגלע אין לך שבת ושבת שאין קורין בה מפרשתו של לוט ע"ש הילקוט הוא נפלא ותמי' מאוד. ונראה דהנה התורה ניתנה לבעל בחירה שיוכל לבחור בטוב ולמאוס ברע או ח"ו להיפך ולו ניתנה אכן מי שנותן בכוס עינו עד שיתהלך במישרים וינטל הבחירה ממנו כי לא ידע מאומה כענין לוט שלא ידע כלל אם און פעל או לא א"כ הוא כבהמה ולא יכון לו תורה לכן כל פרשה הבאה להורות אדם מעשה אשר יעשה הוא גנותו של לוט למי שאוחז בדרכו ונוטל מעצמו כח הבחירה. ומ"ש לתאוה יבקש נפרד ע"ד שכ' רש"י פ' לך כי בחר לעצמו סדום שהיו שטופי זימה וכן הפרידה מאברהם הי' לתאוה. או כי אלו ישב אצל אברהם וראו הבנות כי יש איש בארץ לא הי' בא לידי מעשה זה רק ע"י הפרידה סברו שהעולם חרב לכן רצו לחיות ממנו זרע א"כ ע"י הפרידה בא לתאוה זאת

שם כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בהם ופושעי' יכשלו בם זה לוט ושתי בנותיו לוט שנתכוון לדבר עבירה כו' וכן דרשו בגמ' נזיר על אוכל פסח לשם אכילה גסה. נראה כי הנה יחשוב אדם שמה שהזהירה תורה מזנות ואכילת איסור שהוא גוף המזיק והוא הדרך רע וכן אכילת פסח הוא דבר טוב. אכן לא כן. מצינו עבירה לשמה ומצוה שאינו מצוה כמו אכילה גסה. א"כ ראינו כי באמת שני הדרכים שניתן לאדם שניהם הם טובים וגם רעים ועיקר תלוי בכוונת אדם אם לעבור על רצונו אז הוא רע. ואם לעשות רצונו הוא טוב. ולכן אמר כי דרכי ה' דרך המותר ואסור שניהם ישרים ונכונים אם הם לכוונה מעולה כי עבירה לשמה ג"כ ישר הוא. ואם אינו באופן הנרצה אפי' אכילת פסח מגונה. א"כ שני הדרכים ישרים ושוים רק תלוי באדם

והנה כתבנו בחי' פ' לך על ועבדום וענו אותם כי בהם הוא על דבר חומרי ובם נאמר על דבר רוחני לכן אמר שצדיקים אף שעושים דבר גשמי כמו עבירה מ"מ כיון שהוא לכונה מעולה הם צדיקים. אכן הפושעי' אף שנראה כעושין דבר רוחני כמו אכילת פסח מ"מ יכשלו בם כיון שאוכלין אכילה גסה ואינו בתואר הנרצה והוא מדוקדק בקרא וכן בלוט מעשה נרצה כי היה צריך הדבר להוציא רות מואביה ונעמה העמונית לכן בנותיו מקרי צדיקים ילכו בהם שהוא מעשה נרצה בגשמיות רק לוט נדון אתרי מחשבתו לעבירה לכן אמר יכשלו בם כי הרוחני נקרא בה והגשמי בהם

עוד במדרש הנ"ל אין לך שבת ושבת שאין קורין מפרשתו של לוט נראה דאפשר דתורה בכל פרשה מרמזת להזהר מניאוף. אם משום ענין דבר שאינו קדושה לא כ"ש לטמאות עצמו בניאוף או בתאוה המביאה לזו. והוא כך דבפ' בראשית כתיב ויראו בני האלהים את בנות האדם כו' ונאמר לא ידון רוחי באדם לעולם מבואר גנות הניאוף. נח נאמר ותשחת שזנו לכן נשחתה ארץ. גם נאמר אתה ובניך ואשתך ונשי בניך דאפילו תשמיש היתר בשעת צרה אסור אלמא דכל שהוא צרה ראוי לקדש עצמו כ"ש לוט שלא הי' לו לשמש וכן וישת וישכר וחם נתקלל על שרבעו. לך מעשה שרה שנלקחה לפרעה וינגעו ה' נגעים גדולים וירא מעשה לוט גם מעשה אבימלך שנתנגע על שרה. חיי שאברהם הזהיר את אליעזר שלא יקח לבנו אשה מבנות הכנעני והטעם שהן בעצם שטופי זימה וכמ"ש הר"ן בדרשות. תולדות וירא כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו והיא ג"כ מטעם זה. ויצא וישא קולו ויבך דרשו במ"ר שהרועים אמרו שראוהו נושק שפורץ גדר עריות שגדרו