אור דוד י

במבול. מזה אנו רואין כמה מגונה הניאוף שאפילו על נשיקה מקרוב חשדו. וישלח מעשה דינה שנהרגו כל העיר. בשביל הכזונה יעשה הי' מותר להרגם. וכן וישב מעשה פוטיפר שמסר יוסף נפשו לשבת במאסר בעבור מניעת הניאוף. מקין וליוסף יולד שני בנים בטרם תבא שני הרעב מזה למדו בתענית דאסור לשמש בשני רעבון ואם צריכין לקדש ולראות זמן הראוי מכ"ש שאסור לבעול בעילה אסורה. ויגש רב עוד יוסף בני חי כי יעקב הי' דואג על שהוא במצרים שטופי זימה ונעשה חוטא ונקרא מת. לכן לא קבל תנחומין דדאגתו היה אפי' עוד חי אולי הוא רשע לכן באו שבטים ואמרו עוד יוסף חי שצדיק הוא. ומושל בכל ארץ מצרים ומושל על יצרו וכמ"ש בחי' עה"ת במקומו. ויחי ותשב באיתן קשתו משבחו על אשת פוטיפר. שמות ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים דרשו במד"ר שתבען לדבר עבירה ולא נתבעו א"כ רואין הגנות שאף למלך לא שמעו וארא בילקוט בשם תדב"א דם למה. שהיו רואין בנות ישראל טובלות מטומאתם ואחזו המים שלא יטבלו לפיכך הביא עליהם דם עכ"ל. משמע לפיכך נענשו לפי שרצו לטמאותן בנדות. בא ותחזק מצרים על העם כי אמרו כולנו מתים דהרבה מתים לפי שהיו מזנות והיו כלם בכורים לאביהם וסיים בילקוט אם על הפורעניות העושה בסתר נפרעין ממנו בגלוי לטובה על אחת כו"כ אלמא דנשתלם אמדת זנות אף שהוא בסתר. בשלח שם שם לו חק ומשפט בילקוט דרש ר"א המודעי חק זה עריות. יתרו לא תנאף ואפי' היתר כתיב ג' ימים אל תגשו אל אשה. משפטים כי יפתה איש בתולה מהר ימהרנה אלמא משלם קנס אף בפנויה לכן רואין העול הגם כי ראויה לו בקדושין. תרומה ועצי שיטים ובילמדנו חטא בשיטים ולקו בשיטי' ומתרפאי' בשיטים הה"ד ועצי שיטים. תצוה מכנסי בד דמכנסים מכפרין על ג"ע כמבואר בערכין. תשא ויקומו לצחק דרשו חז"ל אין צחוק אלא. ג"ע שנא' והנה יצחק מצחק וסיפר הכתוב בגנאי הזנות. ויקהל מראות הציבאות לפי שהוא ליצר לא רצה משה לקבלם עד שהורשה מפי השי"ת א"כ מוכח דכל המגרה יצ"ה בנפשו הוא רשע וגם לוט גירה יצרו ביין. פקודי ואת מכנסי הבד לכסות בשר ערוה שהן מכפרים על ג"ע גם רואין שהערוה גנאי דאלו קודם חטא עה"ד לא הי' גנאי כמ"ש הרמב"ם במ"נ פ"ב ולכן היו ערומים ולא יתבוששו. ויקרא מן הבקר להוציא את הנרבע. צו ומכנסי בד ילבש שמיני יין ושכר אל תשת הוזהרו ביין ולוט נשתכר ביין ולא ידע להבדיל בין האסור למותר. תזריע וטמאה שבעת ימים שאפילו באשתו יש זמן שאסרה התורה. מצורע אשה כי יזוב זוב דמה והיא נדה וזבה שג"כ מורה כי ראוי לקדש עצמו מתאות משגל. אחרי וקדושים פרשת עריות. אמור כי הכהן אפי' גרושה וכה"ג אפי' אלמנה אסור ליקח כי הרבה קדושה תלוי בענין הזה. בהר ופסל ומצבה בזוה"ק על בועל בת אל נכר שעושה פסל ומצבה. בחוקותי ואם תלכו עמי קרי שקרי הוא טומאה. במדבר ויתילדו על משפחותם שהביא ספרי יחוסיהן שאחת לא זנה במצרים. נשא פרשת סוטה. בהעלותך בוכים למשפחותיו על עסקי עריות שנאסרו ונענשה מרים שדברה במשה שפירש מן האשה שהוא תוספת קדושה וא"ר לראות השכינה אז לכן משה פירש. שלח ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וציצית שמירה לזנות כמו מעשה בחסיד שטפחו ציצית על פניו במנחות. קרח און בן פלת אשתו הצילתו מדלא נמנה אח"כ. לפי שכל העדה כלם קדושים וסתרא למזיא וישראל היו נזהרים לה להסתכל בשער אשה שהוא ערוה גם וישמע משה ויפול ע"פ אמרו חז"ל מלמד שחשדוהו בא"א. חקת תבנה ותכונן עיר סיחון דרשו חז"ל בפ' הספינה אם משים עצמו כעיר שמהלך אחר סיחה נאה (פירוש שהוא תאוות זנות) אז תצא אש מחשבון כו'. בלק מעשה שיטים ופנחס הרגם. וכן בפנחס ומטות. כתיב הן הנה היו בדבר בלעם וכן אמר החייתס כל נקבה וקצף. מסעי אפי' הנשים היו צנועות ובנות צלפחד המתינו מ' שנה עד שנזדווגו להגון להם. דברים במדבר בערבה פרש"י