אור דוד פח

שאינו עבודה וזר וטמא כשר לשחיטת קדשים רק לא תעשה מעשה זבת היינו מה שהוא עבודה במוקדשים כגון זריקה וכיוצא עכ"ד. ולכן יש ליישב בזה קושיא הה' דהא שנה הכתוב לא תזבח ולא תשחט דכיון שפי' הרא"מ דהלשון משמע דהאזהרת לא תזבח קאי אמעשה זבח א"כ לא שנה הכתוב אשחיטה דקרא דלא תזבת לא קאי אשחיטה רק אזריקה והיינו מעשה זבחי וא"כ אשחיטה ליכא שני מקראות. ואף דרש"י פי' בחומש דלא תזבח קאי אשחיטה לא יוכרת הריב"א ג"כ לפרש כמותו. ולכן כתב דלא שנה הכתוב לעכב. ובזה יש לישב קושיא הג' דכיון דזריקה ילפינן מדם זבחי א"כ שפיר על הזריקה איכא מקראי קודש ושנה הכתוב לעכב לכן שפיר אצטריך קרא להכשיר. רק דתוס' ציינו עצמם אהשוחט. ואתוספתא דהביא דהשוחט עובר בל"ת והפסח כשר לרן כתבו דאשחיטה לא איצטרך קרא דבל"ז לא שנה הכתוב לעכב. אכן הירושלמי הביא מקודם הברייתא דזורק דעובר מנלן מדם זבחי א"כ קאי גם אזורק אי הפסח כשר ובזריקה שנה הכתוב לכן תני חזקי' דמקרא דזבחי נפקינן אף אם זרק על חמץ הפסח כשר. ובזה יש לישב קושיא הד' דהנה כיון משמיעה דהזבח כשר א"כ למ"ל תרי קראי וא"כ ע"כ אתי לעבור בשני לאווין. ונהי דאי לאו דגלי קרא דזבחי שהפסח כשר הו"א דפסול משום דשנה הכתוב וע"כ הוא לעכב דהיכי דאפשר לאוקי קרא ולמדרש לא מוקמינן בלאוי יתירי כמו דאמרינן בפסחים דף כ"ד וא"כ הו"א דבא קרא יתירא לעכב. אכן אחר שגילה הכתוב דזבח כשר למ"ל קראי תרי וא"א למדרש דמעכב לכן ע"כ שבקי' לקרא ודחקינן דהוא לעבור בשני לאוין. והנה הרמב"ם דרצה להורות דחייב מלקות אלאו דלא תשחט. והנה בתוס' כתבו דבני חבורה אין לוקין משום דהוי לאו שאין בו מעשה. ועוד דלא תשחט כתיב א"כ מוכת דלהסברא הראשונה י"ל דגם בני חבורה עוברין כמו שהמקטיר עובר מהיקישא דלא ילין אכן אינו לוקה משום שהוא לאו שאב"מ ועיין במל"מ פ"ה מיסודי התורה הביא שם כלל אחד דהלאו שהוזהר אלאו שיש בו מעשה ואין בו מעשה אמרינן כיון דבאין בו מעשה לא לקי גם אמעשה לא לקי דלא ניתן הלאו למלקות. ולפי"ז קשה כיון דלא תשחט קאי גם אבני חבורה שהוי לאו שאין בו מעשה א"כ גם השוחט לא ילקה כיון דבתוך הלאו נכלל לאו שאין בו מעשה ג"כ אכן כיון דקרא אתי לעבור בשני לאוין, וא"כ אם נאמר דלא לקי למה נכתב שני לאוין דבשלמא היכי דלקי שפיר נכתבו להורות דסופג שמונים. וכמ"ש בתוספתא ר"פ איזהו נשך בד"ה לעבור עליו בשני לאוין דבגזל כיון דניתק לעשה ולא לקי למ"ל לעבור בשני לאוין וא"כ כיון דגם בשחיטת פסח על תרי קראי כתיבי ע"כ אתי להורות דלעבור בשני לאוין א"כ מוכח דלקי ול"א כיון דנכלל בלאו שאין בו מעשה גם למה שיש בו מעשה דגלי קרא כאן דלקי. וא"כ שפיר הביא בדבריו הרמב"ם אהא דלוקה משום שלא תזבח כתיב וקאי ג"כ אשוחט וסובר דגם לא תזבח קאי אשחיטה כמ"ש רש"י בחומש. וא"כ ע"כ קאי לעבור בשני לאוין וא"כ מוכח שלוקה. ובזה מיושב קושיא א' דכיון דת"ק נקט בלשונו עובר בלא תעשה ולא נקט דלוקה א"כ י"ל דסובר דלא לקי אשחיטה דלא תזבח הוא מעשה זבח וא"כ על השחיטה ליכא שני לאוין ולא מצינו שלוקה לכן הביא קרא דלא תשחט. ודו"ק היטב

ועתה אכתוב בישוב קושיא הב' אשר כל האחרונים דחקו עצמם בישיבה על דרך הרחוק ואנכי מצאתי בירושלמי דאמרינן תרי זבחי חד מרבה שאר זבחים וחד ממעט לכן מוקמינן דהמיעוט הוא בי"ד והריבוי הוא במועד. ופריך בירושלמי מאחר שרובא ומיעוט מה ראית לרבות חולו של מועד ולהוציא י"ד. ומשני מסתברא לרבות חולו של מועד שכן עובר בב"י וב"י ולהוציא י"ד שאינו עובר בב"י וב"י. ולפי זה נכונים דברי רש"י שפירוש