אור דוד פז

שהזמן גרמא אינה עוברת בבל תוסיף ולפ"ז מתורץ קושיית התוס' מה שהקשו אדרבא איפכא יש לדרוש דלחומרא מקשינן דהנה מפני מה אמרינן בכ"מ לחומרא מקשינן דאי אמרינן לקולא יבא ריעותא מזה אבל אי אמרינן לחומרא לא יבא ריעותא מזה שאני מחמיר וכאן בנשים אי אמרינן דאינן חייבין באכילת מצה ואנן אמרינן דנחמיר בדבר מחמת דלחומרא מקשינן אדרבא נימא איפכא אי אמרינן דנחמיר ויהיה עוברת בבל תוסיף ולכך אמרינן שפיר דנשים פטורות וכ"ז דוקא למ"ד בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכת אבל למ"ד נשים סומכות רשות אינה עוברת בבל תוסיף ולפ"ז לר' שמעון דסובר נשים סומכת רשות שפיר כתב רש"י דנשים חייבים באכילת מצה מחמת היקישא דחמץ ונשים חייבים באכילת חמץ מחמת דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה ואין לומר דנקיש איפכא הואיל דנשים ליתנהו באכילת מצה ליתנהו בבל תאכל חמץ דלחומרא מקשינן. ואין לומר דהוי להיפוך חומרא מחמת דעוברת בב"ת דהא ר"ש סובר נשים סומכת רשות ואינם עוברת בב"ת וק"ל

דרוש מה שדרש הרב הגאון המאוה"ג החו"ב הצדיק המפורסם מו"ה אהרן ארי' יהודא יעקב מייזלש זצוק"ל אבד"ק פיעטרקוב אבי המחבר זצלה"ה בשבת הגדול שנת תקצ"ח בסוגי' דהשוחט את הפסח על החמץ (פסחים דף ס"ג)

במתניתין השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת ר"י אומר אף התמיד. ר"ש אומר הפסח ששחטו בי"ד לשמו חיב שלא לשמו פטור. ובמועד פסח ששחטו שלא לשמו חייב לשמו פטור. ושאר כל הזבחים לשמן ושלא לשמן חייבין חוץ מן החטאת כו'. רש"י פי' עובר בל"ת דרחמנא אמר לא תשחט על חמץ דם זבחי. לשמו חייב שלא לשמו פטור דסובר ר"ש שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה כדאמר במרובה כו'. ובמועד פסח ששחטו לשמו חייב ולקו בהדי לאוי דב"י וב"י. והנה הקשו על דברי רש"י הללו. א' דבתחלה פי' משום לא תשחט והא לא תזבח מוקדם בקרא. דלא תשחט על חמץ דם זבחי בפ' תשא כתיב ולא תזבח על חמץ דם זבחי במשפטים כתיב וטפי הו"ל להביא מן המוקדם. ב' הקשו אמאי דנקט רש"י לר"ש דלקי בהדי לאו דב"י וב"י ולא נקט לת"ק ורש"י גופי' סובר דלאחר שש ג"כ עובר בב"י וב"י לת"ק. וגם הוא שפת יתר כי מה נ"מ אם לקי תו משם ב"י ג"כ או לא לקי ומאיזה הכרח פי' רש"י כן. עי' בצל"ח ואו"ח כולם הערו בזה

בתוס' ד"ה השוחט את הפסח על החמץ עובר בל"ת אומר ריב"א דהפסח כשר דלא שנה עליו הכתוב לעכב וכן מוכח בתוספתא כו'. ג' הקשו האחרונים דמתוס' מוכח דלא איצטרך קרא להכשיר רק כיון דלא שנה עליו הכתוב ליכא קרא לפרוש וממילא כשר ובירושלמי דרש חזקי' דזבחי אתי לאורוי דהזבח כשר מדנקט על חמץ דם זבחי ולא נקט זבחי על חמץ כמ"ש הקרבן עדה מוכח דאף שהוא על חמץ מכל מקום הוא זבחי וכשר הוא. ואם כן הירושלמי מנגד לסברת התוס'. ד' יש לדקדק על הרמב"ם שהביא דהשוחט את הפסח על החמץ לוקה שנאמר לא תזבח ובגמ' דס"ג ע"ב הביאו הלמוד דלא תשחט ולמה שינה הרמב"ם דרכו מדרך רש"י. וצריכין ליישב דעת שניהם. ה' הוקשה המהרש"א על התוס' שכ' דלא שנה עליו הכתוב לעכב דהא אדרבה שנה הכתוב דלא תשחט ולא תזבח כתיבו בקרא. ומה שנראה לישב ההערות הוא עפ"י מ"ש הרא"מ אדברי רש"י בחימש דלא תזבח פי' לא תשחט. וכתב החדוש שמשמיענו רש"י כי לא תזבח יורה לא על שחיטה