אור דוד פו

ואם תאמר אמאי איצטריך קרא שאין תמיד בא מהבכור ומעשר תיפוק לי' שאין מתנותיהן שוות כו' ור"י פירוש כו' ואתי שפיר השתא דמתנותיהן שווין. והקשתי והא אכתי איכא דפסח בשפיכה ואלו בזריקה. רק באמת כמו כן מקשה הגמ' בפסחים דפ"ט ומשני הגמ' כל הניתן בזריקה שנתן בשפיכה יצא. רק קשה לר"ע דסובר בפסחים דשפיכה לא הוי בכלל זריקה וזריקה לא הוי בכלל שפיכה א"כ קשה למ"ל שה ולא הבכור ת"ל דבלתי אפשר להביא פסח מבכור דזה הוי בזריקה וזה בשפיכה. ונראה לי לתרץ דבאמת מדוע מיאן ר"י בשיטת רש"י מחמת קושית התוס' ונ"ל דהנה בעירובין ד"ק קאמר מתן ארבע שנתערבו במתן אחת כו' אמרו לו הרי הוא עובר בבל תגרע ובבל תוסיף והקשו התוס' וליתי עשה ולידחי ללאו דבל תוסיף ותירצו דהוי עשה הבא ע"י פשיעה ע"ש. ולפי"ז לא קשה קושית התוס' דנוכל לומר דאיירי דאין לו קרבן אחר רק בכור לתמיד ואע"ג דאין מתנותיהן שוות הו"א דעשה דתמיד דוחה. ל"ת דבל תוסיף וב"ת וכאן לא הוי עשה הבא ע"י פשיעה דלא פשע כלום רק שאין לו קרבן אחר רק בכור. ועוד נ"ל לתרץ קושית תוס' הנ"ל וליתי עשה ולידחי ל"ת דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש כמו דאמרינן בזבחים וילפינן מדכתיב כל אשר יגע בבשרה יקדש וקאמר רבא דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ור' עקיבא בוודאי סובר דעשה דוחה ל"ת שבמקדש דאמרינן בפסחים דמ"ד דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הרי ע"כ סובר דעשה דל"ת שבמקדש דמהיכי תיתי לך דהוי נזיר וחטאת שני כתובים הא מיצרך צריכי דאי כתב חטאת לא גמר נזיר דחולין מקדשים לא גמרינן ואי כתב בנזיר ולא בחטאת לא הוי ידעינן דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וע"כ צ"ל דלר' עקיבא עשה דוחה ל"ת שבמקדש. ולפי"ז נוכל לומר לר"ע דאיירי בתמיד. ואין להקשות הא אין מתנותיהן שוות דהו"א דעשה דתמיד דוחה ל"ת דלא הוי עשה הבא ע"י פשיעה כמו שפירשו ואין לומר דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. דהא לר"ע עשה דוחה ל"ת שבמקדש. לפי"ז לא איצטריך לאוקמי האי שה ולא הבכור בפסח רק בתמיד ולא קשה קושיית הנ"ל ודו"ק היטב

דף צ"א ע"ב בגמ' תנו רבנן פסח מצה ומרור בראשון חובה מכאן ואילך רשות. ר"ש אומר באנשים חובה ובנשים רשות. אהייא קאמר אילימא אפסח פסח כל שבעה מי איכא ואלא אמצה ומרור אימא סיפא כו' לית לי' לר"ש הא דאמר ר' אליעזר נשים חייבות באכילת מצה דבר תורה שנאמר כו'. והני נשים כיון שישנו בבל תאכל חמץ ישנן בקום אכול מצה. ופרש"י דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כו' והוקשה המהרש"א בפסחים דמ"ג ע"ב בסוגיא דחמץ נוקשה ותערובות דהכא פרש"י דנשים איתנהו בבל תאכל חמץ מחמת דהשוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ובפסחים מדחה לה וקאמר דנפקא לי' מכל ע"ש. ונ"ל לתרץ קושיית התוס' דהנה בגמ' קאמר ההוא מדר' יהודה אמר רב נפקא וקאמר הגמ' סד"א הואיל דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל שישנו בקום אכול מצות ישנן בבל תאכל חמץ והקשו תוס' היכי ס"ד למידרש הכי אדרבא איפכא יש לדרוש דלחומרא מקשינן ע"ש ונ"ל לתרץ דהנה איתא בעירובין דצ"ו מיכל בת כושי היתה מנחת תפילין ולא מיחו בה חכמים ש"מ דבשבת זמן תפילין. ופרש"י דהוה כתוספת על דברי תורה שפטרה נשים ממצות עשה שהזמן גרמא וקאמר הגמ' אלמא קסבר מצות עשה שלהז"ג כו' דלמא סבר לה כר' יוסי דאמר נשים סומכות רשות וכו'. היוצא לנו מזה היכי דנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא ועושים עוברים בבל תוסיף רק דווקא למאן דסובר דבני ישראל ואין בנות ישראל סומכות רשות. אבל למאן דסובר נשים סומכות רשות אם עשה אשה מ"ע