אור דוד פה

דר"י ור' יוסי ולפ"ז אפילו אי אמרינן בבא לשאל בזאח"ז הוה כמו באו בב"א דמי והא גבי בת אחת אם בא לשאל אחד על חבירו הוי נמי פלוגתא. ולפ"ז תליא הך דינא אם באו לשאל בזאח"ז בהך דינא בבא לשאל עליו ועל חבירו לדברי ר"י טהורים ולדברי ר' יוסי טמאים ולפ"ז קשה לי על דברי הטור בא"ח דמחלק גבי שני בתים בדוקים אם באו לשאל בזאח"ז או באו לשאל עליו ועל חבירו דהא לפי מה דהקדמתי לעיל אם בא לשאל בזאח"ז. הוי כמו בא לשאל עליו ועל חבירו ולפ"ז מוכח כשיטת רש"י דסובר דאפילו בא לשאל עליו ועל חבירו בהוראה אחת הוי לר"י כמו בזאח"ז דאי אמרינן כשיטת תוס' בבא לשאל עליו ועל חבירו בהוראה אחת הוי כמו בב"א לפי"ז מה דהקדמתי לעיל בבא לשאל בזאח"ז הוי כמו בא לשאול עליו ועל חבירו בהוראה אחת ולשיטת תוס' הוי כמו בב"א. ובב"א אמר רבא ד"ה טמאים ולפ"ז מוכח כשיטת רש"י ולא קשה קושית התוס' ובחנם דחק הקונט' לפרש. ועתה נבוא לבאר דברי הרמב"ם שכתב גבי שני בתים בדוקים אין צריך בדיקה ולא חילק בין בזאח"ז ובין בב"א. ונ"ל ביאור דהנה התוס' כתבו בב"א ד"ה טמאים הואיל דהוי מדרבנן אבל מדאורייתא אפילו בב"א טהורים ולפ"ז נ"ל הא דבב"א טמאים דוקא בענין טומאה דבגוף הטומאה הוי אסור מהתורה רק ספיקו להקל מחמת דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור אבל כאן דגוף הבדיקה לא הוי רק מדרבנן דמן התורה בביטול בעלמא סגי לכך לא גזרו חכמים בב"א שיהיו טמאים דהוי תרתי דרבנן דגוף הבדיקה לא הוי רק מדרבנן ובב"א נמי לא הוי רק מדרבנן לכך לא גזרו. והרב בעל משנה למלך שדי' בי' נרגא דהא מתני' גבי ב' ככרים אחד טמא וא' טהור (טהרות פ"ה) דאיירי גבי טומאה דרבנן אבל אני חלקתי כך בשלמא התם דאיירי ברה"ר דמהדין כל ספק ברה"י טמא הרי דלא מוקמינן אחזקתו בספק טומאה רק אם בא כל אחד ואחד ושאל בפ"ע אז טהור מחמת דספיקא דרבנן. לקולא אבל בכאן בבא כ"א לשאל בפ"ע דאז יש תרי היתרים היתר אחד משום דמוקמינן אחזקתו בחזקת בדוק והיתר הב' דהוה ספיקא דרבנן ולקולא לכן לא גזרו בב"א אבל גבי שני ככרים דליכא רק ספיקא דרבנן לקולא דמחמת חזקה לא שייך ברה"י לכן שפיר גזרו אפי' בבת אחת ודו"ק היטב כי נכון לפע"ד

דף כ"ג ע"ב ור' יוסי הגלילי אשכחן חלב דשרי' רחמנא בהנאה אלא גיד נימא דאסור אי בעית אימא הכי נמי דאסור. ואי בעית אימא מייתי לה בקל וחומר כו' והנה דקדקתי למ"ל התירוץ הב' דמייתי בק"ו. אף דכמה פעמים קאמר בש"ס תרי איב"א מ"מ היכי דנוכל להקשות ולשנינן משנינן לי'. ונראה דלכאורה לתירוץ הראשון דגיד נמי אסור בהנאה קשה מאי קאמר הגמ' בחולין דף ק"א ע"א ומודים חכמים לר' מאיר באוכל גיד הנשה של עולה ושל שור הנסקל ופרש"י ומאי חומרייהו שאסורין בהנאה ולפי תירוץ הראשון קשה הא גיד נמי אסור בהנאה לכך מייתי תירוץ הב' ונכון הוא. אלא לפי"ז קשה על תירוץ הראשון מחולין הנ"ל ונראה דהנה התוס' בחולין הקשו הו"ל לאתויי ר' יוסי דאית לי' איסור כולל בא"א ונעשית חמותו והקשיתי הא קאמרו התוס' ביבמות ד' ל"ג ע"ב דא"א ונעשה חמותו לא הוי איסור כולל לר"י דלא הוי משם אחד ולפי"ז לא קשה על תירוץ הא' דתירוץ הא' ס"ל דלא צריך לאיסור כולל שיהי' משם אחד ולפי"ז יוכל לאוקמי כר' יוסי ותירוץ הב' ס"ל דכולל צריך להיות משם אחד ולאיוכל לאוקמי כר"י. לכך קאמר דיוכל לאוקמי כר"י הגלילי רק מייתי לה בק"ו ודו"ק היטב

דף מ"ז ע"ב בתוס' ד"ה שה ולא הבכיר. פירוש רש"י דשה משמע בין זכר ובין נקיבה ותימא דהא בעולה איירי דאין נקיבה.