אור דוד פד

דיהי' מותר לאחר הפסח אבל התוס' לשיטת' דסוברי' דפירש ממילא אסור מהתורה ולא הוי גזירה משום שמא יקח מהקבוע לכך פי' התוס' שפיר לענין אכילה אבל רש"י דסובר כשיטת הר"ן והרשב"א דקבוע דפירש ממילא לא אסור רק מדרבנן גזירה שמא יקח מהקבוע לא שייך לומר לענין אכילה דגם אחר הפסח אינו אסור באכילה רק דקשה על רש"י דלמא לעולם הסוגיא דתשע ציבורין איירי לענין אכילה ואתיא כר' יהודה דחמץ לאחר פסח אסור באכילה לכך פירש רש"י פסקי הלכות הן ואנן פסקינן כר"ש דחמץ לאחר פסח מותר מהתורה באכילה ולא שייך לומר דאיירי לענין אכילה ודו"ק היטב

שם בגמ' צבור שלחמץ ולפניו שני בתים כו' היינו שני שבילין אחד טמא ואחד טהור כו' ר' יהודה אומר אם נשאלין זה בפני עצמו טהורים כו' ר' יוסי אימר כו' אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן כו' לא נחלקו אלא בבא אחד לשאול עליו ועל חבירו ר' יוסי מדמה לה לב"א ור"י מדמה לה לבזאח"ז

והנה הרמב"ם כתב סתם צבור א' של חמץ כו' אי להאי עייל אינם צריכין בדיקה ולא חילוק בין בזאח"ז ובין בב"א ונ"ל לתרץ ומקודם יש לדקדק עוד דקדוק אחד מפני מה הביא הגמ' אמר רבא ואיתימא ר' יוחנן אי דרוצה להביא כל דיני הלכות הא לקמן בהניח תשע ומצא עשר פלוגתא דר' ורבנן עיין בתוס' דמביא דאיירי בשקושרים יחד ולא הביא הגמ' דאמרי בשקושרים יחד. ונ"ל לתרץ דהנה איתא בכתובות דכ"ז וה"נ כיון דשרי להו לכלהו כב"א דמי ופרש"י ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי. ועיין בתוס' אין לפרש שבא לשאול בב"א דהתם מודי לכ"ע דטמאות מכ"ש כשבאו שניהם לשאול בב"א ועי"ש ובחנם דחק לפרש בקונטרס כרבי יוסי ויצא לנו מזה דרש"י סובר אפי' שבא לשאול בב"א מדמי לה ר' יהודה לזאח"ז דלא כשיטת תוס' דסוברי' דדוקא כשבא לשאל על עצמו וטהרוהו ואח"כ בא לשאל על חבירו. והנה שיטת הרמב"ם כשיטת רש"י והנה מסוגיא זו אביא ראי' לשיטת רש"י והרמב"ם. ומקודם אביא ראי' דהנה איתא בש"ע יו"ד סי' קי"א הי' כאן שתי קדירות של היתר ואין באחת כדי לבטל ויש בשתיהן כדי לבטל האיסור מצטרפין ודוקא אם הם של אדם אחד אבל אם הם של שני בני אדם אינם מצטרפין ועיין בש"ך דמקשה דהי' בדין דליהוי כשני שבילין אם באו לשאל זה בפני עצמו וזה בפ"ע וכמו כן קשה בהלכות נדה גבי שתי נשים שמצאו כתם על חלוק אחד ועיקר התירוץ כ"ש בספר כו"פ דבשני שבילין אם בא אחד לשאל לחכם הלכתי בדרך אחד ולא ידעתי באיזה אין צורך להזכיר בשאלתו שגם חבירו הלך באחד משני דרכים אלו וא"כ החכם דנשאל רק עליו מתיר וכן השני. אבל הכא אם בא לשאל לחכם חתיכה של איסור שנפל לקדירה וודאי החכם אוסר אם לא שמזכיר גם של חבירו שיש כאן ב' קדרות. ואינו ידוע לאיזה נפל ולפי"ז דצריך להזכיר גם של חבירו הוי כנשאל עליו ועל חבירו. והנה נדבר בכאן בצבור א' של חמץ ולפניו שתי בתים בדוקים דהוצרך להזכיר בשאלתו דספק הוא לו אם נכנס לבית חבירו או נכנס לביתו והוי כנשאל עליו ועל חבירו ונ"ל דלכך צריך הגמ' להביא הא דאמר רבא ואיתימא ר' יוחנן דהו"א כשיטת תוס' בכתובות בבא לשאל עליו ועל חבירו בהוראה אחת דזה מגרע גרע מבב"א ולפי"ז בכאן הי' בדין דבודאי לאסור הואיל דצריך לשאל עליו ועל חבירו בהוראה אחת והי' גרע אפי' מב"א לכך מביא הגמ' דעיקר פלוגתא דר"י ור' יוסי הוא בבא לשאל בב"א ולפי"ז לא יכולתי לומר דכאן גבי שני בתים בדוקים אפי' בא לשאל בזאח"ז הוי כמו בב"א הואיל דצריך לומר האמת איך הי' המעשה אבל התם גבי שני שבילין אין צריך כ"א לספר שגם חבירו הלך בדרך ולכך מביא הגמרא דאפי' בבא לשאול אחד על חבירו בב"א מצינו פלוגתא.