אור דוד פא

אחרת עדיין הבית בחזקת חמץ ולפי"ז אכתי איכא למיחוש שמא גיררה חולדה וס"ס לא מהני הואיל דאכתי הבית בחזקת חמץ ומעולם לא מצינו לומר דהזויות זו יהי' בחזקת בדוק וכל הבית יהי' בחזקת חמץ ולפי"ז יתורץ קושי' התוס' מאי דמקשה תוס' והא מרישא שמעינן לה דקתני כל מקום שאין מכניסין בו חמץ. דמרישא לא שמעינן לה דיכולים לומר דהתם הוה טעמא דאין חוששין מחמת ס"ס ספק גיררה ואת"ל גיררה שמא אכלתי' ואין לומר דאתחזיק הבית בחזקת חמץ ולא מהני ס"ס זה אינו דהא איירי במקום שאין מכניסין בו חמץ ולא איתחזק הבית בחזקת חמץ מעולם לכך מהני שפיר ס"ס. אבל במתניתין דאיירי במקום שמכניסין בו חמץ הו"א דחיישינן שמא גיררה חולדה דס"ס ל"מ מחמת דאתחזק הבית בחזקת חמץ קמ"ל דאין חוששין שמא גיררה חולדה מחמת דאין לדבר סוף ודו"ק היטב

שם בגמ' ואין ספק מוציא מידי וודאי וקאמר הגמ' התם ודאי דוודאי מעשרי כדר' חנינא חוזאה דאמר ר"ח חוזאה חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ואיבעית אימא ספק וספק הוא דלמא מעיקרא אימר דלא טבילו כדר' אושעי' דאמר ר' אושעי' מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. ופרש"י ולא תימא נהי דלא חייל עלייהו טיבלא לאכילת עראי אכילת קבע מיהו ליתסרי דהא דמיתסרי אכילת קבע קודם קביעת גורן וגמר מלאכה מדרבנן הוא וגבי איסור דרבנן סמכינן אחזקת חבר שעישרן. והנה צריך להבין מדוע אינו רוצה בתירוץ הראשון דסמכינן אחזקת חבר על איסור תורה רק מסיק תירוצא דספק וספק ולבסוף צריכין לומר דסמכינן אחזקת חבר רק באיסור דרבנן ולא באיסור תורה. ונ"ל לתרץ ומקודם אתרץ דהנה ביו"ד סימן שי"ו כתב הלוקח בהמה מהעכו"ם ואינו יודע אם בכרה וילדה הרי זה ספק בכור ויאכל במומו לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו ע"ה בין אם לקחה תוך שנתה או אחר שנתה. ואפי' אם העכו"ם מסל"ת פירוש דלהשביח מקחו אומר כן דבהמה שבכרה קינים אותה ביוקר מפני שחלבה יותר טוב ממבכרת ועוד שידועים בה שהסתכן בלידה עכ"ל. עט"ז וכ"כ הב"ח אבל הדרישה כתב היכא דאיכא משום דלהשביח מקחו פשיטא דלא מהימן אלא אפילו במסל"ת אפילו הכי איני נאמן. דעכו"ם אינו נאמן במסל"ת אלא באיסור דרבנן עכ"ל וצריך לתרץ דברי הטו"ז וכן דברי הב"ח דהא שפיר קאמר הדרישה דאינו נאמן במסל"ת רק בעדות אשה וכן באיסור דרבנן. ונ"ל לתרץ דהנה איתא בבכורות די"ט הלוקח בהמה מהעכו"ם ואינו יודע אם בכרה או לא ר' ישמעאל אומר תוך שנתה וודאי לכהן מכאן ואילך ספק ומקשה הגמ' מכאן ואילך ספק אמאי נלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות מתעברות ויולדות וקאמר רבא מתניתין ר' ישמעאל כר' מאיר סבירא דחיישינן למיעוטא רבינא אמר אפילו תימא רבנן כי אזלינן בתר רובא ברובא דלא תליא במעשה אבל רובא דתליא במעשה לא אזלינן בתר רובא עי"ש. והנה כמה מהקדמונים רוצים לומר ועי' בס' ראש יוסף ובס' גיו"ר הא דרובא דתליא במעש' לא הוי רובא רק מדרבנן ל"ה רובא אבל מה"ת הוי רובא ולפי"ז דברי הט"ז מתורץ דכאן כ' הש"ע בין אם לקחה תוך שנתה או אחר שנתה ולפי"ז קשה הא אחר שנתה איכא רוב בהמות מתעברות ויולדת וצריך לומר מחמת דהוה רובא דתליא במעשה ומן התורה הוי רוב גמור רק מדרבנן לא הוי רוב ובדרבנן עכו"ם נאמן במסל"ת לכך צריך לומר הט"ז מחמת להשביח מקחו וק"ל. והנה באמת מקשים המפרשים. מדוע מהני הך חזקה דחבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן הא קיי"ל דרובא דתליא במעשה לא אזלינן בתר רובא ומכ"ש חזקה דתליא במעשה לא אזלינן בתרה דרובא וחזקה רובא עדיף. ובאמת אמרתי דלכך נאדו התלמיד מתירוץ הראשון דבאמת לרבא