אור דוד עט

הוא ת"ח עוודאי הוא מהשי"ת שיתחדש כן. ולכן האחרונים מבארין דברי ראשונים. אך צ"ל למה אירע דבר שנראה תמוה ולא ביאור דבריו בעצמו שלא יהי' תמוה. בפרט בראשונים אשר כל דבריהן כגחלי אש בוערת ורוה"ק הופיע בבהמ"ד שלהן. הענין ע"ד תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסיף לקח (משלי ט') כי סתירת זקנים בנין ע"י התמיה ופליאה שהי' נראה סתירה לזקנים נעשה בנין להגדיל תורה ולהאדירה. ולכן כאשר האומר דבר בשם אומרו אז אם יהי' קושיא יפלפלו ליישב הדבר. אבל באם לא יאמר בשמו ידחו אותו בשביל איזה קושיא ולא יתקבל הדבר נמצא כי גוזל אותו ובזה ניחא מה שקשה כיון דקמי שמיא גליא למה מקרי גזל. ולמ"ש ניחא. ולכן הוא ממ"ח דברים שהתורה הקדושה נקנית בהן דע"י שאומר דבר בשם אומרו גורם להגדיל תוה"ק. ועי"ז ניתוסף חכמה וקונה החכמה בשביל הכי ואם יאמר מי כי לפי ראות עיניו היא דבר נחמד ונאמן ולא יפקפקו בזה כלל ולמה יצטרך לומר דבר שהוא ברור בשביל האומרו התשובה ע"ז כבר אמר החכם במשלי ג' פ' י"ז אל תהי חכם בעיניך. ירא את ה' וסור מרע כי שגיאות מי יבין ואין לומר כי אין לתמוה על שום דבר ויוכל לצמוח על ידי זה מניעת הקבלת הדבר. גם כיין שנזכר במשלי ממילא עובר על לאו הנא' בקבלה אל תהי חכם בעיניך

גם י"ל כי אחז"ל צריך שיראה כאלו בעל השמועה עומד לפניו. וזה הוא תועלת גדול כי אז ממילא לא ידחהו בקל ח"ו כי בפני ח"ח גדול יש לו ד"א ויראה כמ"ש חכם ירא (משלי י"ד) וכ' את ה' אלקיך תירא לרבות מורא ת"ח והוי מעלה לקנות התורה

(מבהמ"ח. עיין בס' שה"ג מהגה"ק מ' חיד"א במערכת ספרים אות ז' ס"ק כ"ו שהאריך בענין הזכרת שם על ספר. וכ' בשם הזוה"ק דרי"צ צוה לר"י שיזכור שמו באם יאמר מילין דאורייתא מומילין שאמר הוא בחייו. וכ' הגאון הנ"ל דעי"ז יש תועלת אשר ויט עליו החסד ומתרבה שפע על נשמתו ומעלה גדולה יש הזכרת השם. לפעמים גורם הצלה כעין בתו של ר' נחוניא כ' ר' ישעיה בשביל שאמר ר"ח דבר שנצטער אותו צדיק כ ומעורר מליצה טובה בהזכרת השם. וסיים מי שאין רגיל בחסידות כ"כ על צד עילאה יזכיר שמו על הספר. ע"ש באריכות. (א"ז הגאון חו"ד גילה טעמו שלא יגרום קנאת איש אשר עי"ז ימנעו לקבל הלכה כנודע). וחכמי אמת כ' כי ע"י הזכרת השם יתעורר עליו זכות הת"ח ג"כ ואפשר זש"ה במשלי קפיטל יו"ד שפתי צדיק ידעון רצון. ע"י דובבות שפתי צדיק יהי' שפע רצון. ובזה מובן ממילא טעם שהוא מעלה לקנין התורה. ולפי טעם השם הגדולי' דמעורר זכות לצדיק בקבר בהזכרת השם אמרתי ע"ד הצחות להבין הילקוט אל תגזול דל כי דל הוא באם לא אמר בשם אומרו. דבדרוש פרשתי הכ' יען יש איזה אנשים האומרים לזה אין מצוה לתת. כי לא עני הוא וע"ז נאמר אל תגזול דל שלא יגזל ממנו ענין הדל באומרו שהוא עשיר כי בלשון דלמא דל הוא. ובב"ק דף ס"א מצינו המוסר עצמו על דברי תורה אין אומרים שמועה מפיו. יען כי מי שמוסר עצמו הוא במעלה עליונה שא"א יכול לעמוד במחיצתו. ע' פסחים ד"נ בענין הרוגי לוד וא"צ קבלת תועלת על ידי הזכרת שמו וקמי שמיא גליא. ואפשר זה הטעם מה שהעלימו הגדולים שמותיהן בספריהן. ובכ"ק מאמ"ו המחבר ראיתי טעם הדבר כי עי"ז יהי' מסירת נפשו באמינה לשמה האמתי אפילו שכר עוה"ב לומר שמועה מפיו לא יקבל מעשייתו הכל עבור רצינו ית"ש ופח"ח. ולפ"ז שפיר כתב המדרש דמי שלא אמר שמועה בשם האומרו גוזל אותי כי מתנה נתונה לו ממרום ואף כי קמי שמיא גליא מונע שפע הטובה שהיה מעורר עליו בהזכרת השם לטובה. ואם יאמר כי המחדש הדבר