אור דוד עה

יוחנן דטופלין מעות למעות וא"כ בהמה אחת הוא מותר כשמעות מעורבין א"כ שפיר גם חגיגת י"ד ומשכחת בטופל וא"כ מדתנא השמיענו דבחגיגת י"ד לא פליגי וע"כ צ"ל דחגיגת י"ד לאו דאורייתא. ולפ"ז שפיר פסק כר' אשי דבתרא הוא ופסק כר' יוחנן ול"ק קושית הכ"מ ודו"ק

בי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגו'. הנה שאל טורנסרופוס הרשע את רבי עקיבא מאי שנא יומא דשבתא משאר יומא א"ל מ"ש טורנוסרופוס מכל גוברין. א"ל שרצה המלך לכבדני א"ל אף זו שרצה המלך לכבדה. מבואר דראוי לכבד איש אשר המלך מכבדו ורוצה בכבודו וזה הוא מכבוד המלך. ממילא מובן דגם האיש הזה צריך לנהוג בכבוד כרצון המלך. ואפשר לכן אמרו במגילה סוף פרק קמא רצוי לרוב אחיו שפירשו ממנו מקצת סנהדרין הגם כי הי' ההכרח הדבר למרדכי משום כבוד המלכות מ"מ כיון דהיה מוכרח להתנהג בשררות קצת. פירשו ממנו

אך מצינו בתרי תלמידי חד אמר איזול ואכבשינהו ליצרי ואקבל שכר. וחד אמר לא אתגרה ביצר הרע. ובאמת מדרכי שהיה גדול היה יכול לעמוד בנסיון העושר לכבוש היצר ולקבל אגרא. ולכן הי' רצוי לרוב אחיו ורק מקצת פירשו ממנו היינו מן דרך כזה. וכעין שפירשו במה דאמרו חכמינו זכרונם לברכה על יוסף שנראה לו דמות דיוקנו. היינו כי מקודם היה דרכו בקודש לסלסל שערו בדרך אכבשינהו ליצרי וכאשר בא לעשות מלאכתו. אז נראה בעיניו. כי דרך אביו להיות תם יושב אהלים טיב יותר. ואין כ"כ אחריות בדרך זה ודיוקנו היינו מדתו להיות תם יושב אוהלים. וזה שאמר כי מרדכי היהודי אף שהיה משנה למלך והיה מוכרח משום כבוד המלכות להתנהג כפי הנימוס שררותו ובאמת היה גדול ליהודים והיה בכחו לילך בדרך אכבשינהו ליצרי עם כל זה הי' רק רצוי לרוב אחיו ולמקצת לא היה נראה הדבר. ראוי ליקח מוסר השכל מכאן אשר ראוי להיות תם ויושב אוהלים ולילך בדרך הקודש אשר אין בו שום אחריות חס ושלום היינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ולהיות סור מרע ועשה טוב

כי מרדכי היהודי. הנה אחז"ל אין השי"ת משרה שכינתו אלא על חכם עשיר גבור ועניו. היינו כי מי שאינו שלם ויש בו חסרון אין כ"כ ניכר ענוותו. אבל מי שהוא שלם בלי חסרון כלל ועכ"ז הוא עניו ראוי לקרותו עניו. ובמד"ר מבואר דמרדכי היה בדורו כעין משה רבינו ע"ה לזה אמר משנה למלך ממילא הוא גבור. גדול ליהודים היינו חכם וירא ה'. רצוי לרוב אחיו היינו עשיר שהי' בכחו להטיב לאחיו. ועכ"ז הי' דורש טוב ודובר שלום שהוא שאל בשלום והחל לדרוש טוב מזה ניכר גודל ענוותו

א"י כי הכבוד לאדם ראוי מצד מעלתו אם הוא נכבד מעצמותו. כמו חכם דאחז"ל מפני שיבה תקום והדרת פני זקן זה שקנה חכמה. גם מצד ההטבה שמיטיב את אנשים א"ר להיות כפוי טובה, וראוי לנהוג כבוד המקבל טובה לאיש שמטיב לו גם למי שזוכה להיות קרוב למלכות אפילו אם בעצמותו אינו ראוי רק מחוט החסד מכל מקום כבודו הוא כבוד למלך. וגם כי שבט ממשלה בידו ההכרח לכבד לאיש כזה משום מורא מלכות. ואם יש בנמצא איש אשר הכל בו. הוא קרוב למלכות ומיטב לאנשים והוא חכם. הכבוד ראוי לו מאוד. ועכ"ז יברח מכבוד ויהיה דרך שלו את זולתו כאיש המוני. שבחו ומעלתו גדולה מאוד וכעין שפי' בס' אמת ליעקב על מחז"ל משמת רבי בטלה ענוה כי רבי היה נשיא הדור הגדול שבחכמים וקרוב למלכות ועשיר מופלג. ועכ"ז הי' עניו היו כולן למדו ממנו להיות ענוים אבל משמת בטלה לימוד זה שאין ממי ללמוד דרך ענוה ופח"ח וז"ש כי מרדכי היהודי הי' משנה למלך וגדול. ורצוי לרוב אחיו היינו שהיטב לרוב אחיו דל"ש לומר לכל אחיו כי בודאי היו כמה שלא היו צריכין לקבל טובה רק מי שהי' צריך לפעול אצל המלכות איזה דבר ומי שהי'