אור דוד עד

איסור הוא. והוא צובע ומרמה אנשים לומר מצוה הוא לעשות כן ואי ידע האדם כי איסור הוא לא היה עשה כן ושמואל אמר משום נטילת נשמה ע"ד שכ' זוה"ק משל לבן מלך וזונה כו' א"כ בריאתו היה לפחות ולא להניחו לחטיא והוא נוטל הנשמה ופח"ח. וכן פירשו על חטא שחטאנו לפניך ביצה"ר דמה שיפתה לאדם ע"ד מצוה הוא חוטא בזה. ודכירנא מ"ש אא"ז הגאון המקובל בדורו מו"ה דוד צבי ז"ל האבד"ק מאהלוב על מ"ש בפ' וישב ואיך אעשה הרעה הגדולה וחטאתי כו' ותמוה חטאתי משמע לשון עבר ואמר א"ז הנ"ל דבל"ז תמוה דמשמע רעה קטנה ח"ו הסכים. אך הענין כי לצדיקים גדולים א"י היצה"ר לפחות לאיסור כ"א בדרך הערמה ויוסף דהיה שומר הברית צדיק יסוד עולם איך היה יכול להעיז לפתותו על דבר כזה.. אמנם כיון דאחז"ל מקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים א"י לעמוד וגדולים בעלי תשובה. בא אליו בטענה זו שיחטא וישוב ויהי' גדול מאוד וע"ז אמר יוסף לתשובה די בקטנה ולא בעינן רעה גדולה כ"כ וכיון דאין צדיק בארץ כו' כבר חטאתי באיזה חסרון ודו"ק ופח"ח ומבואר דלצדיק ל"ש שיחטא ח"ו כ"א באיזה חסרון ע"ד קולע השערה ולא יחטא וסביביו נשערה מאוד והוי מלחמתו בדבר קדושה אבל המוני עם מלחמתן בדבר שבחובה שהוא מן החולין היינו מעניני פשוטים. וידוע דכ"מ שנזכר המלך י"ל על השי"ת וז"ש וישם המלך מלכי המלכים הקב"ה אחשרש היינו היצה"ר אותיות ס"מ הן אותיות מם על הארץ הפשוטי עם ואיי הים היינו הצדיקים עיין סוף קידושין הספנים רובן חסידים היינו יורדי הים ומעלת חסיד גדולה ערש"י שם ואפילו לצדיקים נאמר אל תאמן בעצמך כו' ושם איתא כדי שיזכה האדם בבחירת הטוב לטוב הצפון ליראיו. ואח"ז מפרש המעלת הצדיק וכל מעשה תקפו וגבורתו כו' של הצדיק הלא הם כתובים הבן. עיין חגיגה ד"ח דפריך בגמ' על ב"ה דס"ל חגיגת יו"ט הראשון מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא כו' אמר עולא בטופל. חזקי' אמר טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות ור"י אמר טופלין מעות למעות כו' והרמב"ם ה' חגיגה כ' חגיגת חמשה עשר דבאה מן המעשר דטופלין מעות למעות כר' יוחנן בחגיגה ד"ח והקשה הכ"מ דהא חזקי' רבי' דר' יוחנן וסובר דטופלין בהמה לבהמה ולא מעות למעות וא"כ אמאי פסק כתלמיד במקום הרב. ונ"ל לישב דהנה בחגיגה שם פליגי חגיגת חמשה עשר של פסח ב"ש אומרים מן החולין וב"ה אומרים מן המעשר ופריך מ"ש וכו' אמר ר' אשי ש"מ חגיגת י"ד לאו דאורייתא ובאה מן המעשר אף לב"ש. וקשיא לן דמנ"ל לר' אשי למידק דחגיגת י"ד לאו דאורייתא ותנא מדייק דחגיגת י"ד ב"ש מודו לב"ה וא"כ אשמעינן תנא דינא אליבא דב"ש דלאו הלכתא דלמא דחגיגת י"ד דאורייתא ותנא אשמעינן דוקא אליבא דהלכתא דאף ב"ה מודים דאינו באה חגיגת י"ד מן המעשר רק מחולין דבגמ' פריך אב"ה דחגיגת ט"ו מן המעשר הא דבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין ומשני חזקיה בטופל בהמה לבהמה פרש"י דכשאוכלין מרובין לוקחין בהמה מן החולין ועוד בהמה מן המעשר דיצאו חובתן בחולין ורשאין להביא מן המעשר ג"כ ולפי"ז ממילא חגיגת י"ד לבן תימא דמקיש לפסח וסובר דחגיגה אינו נאכל אלא למנויו ולכל מילי איתקיש לפסח א"כ כשם שאין נמנין על שני פסחים כאחד כמבואר לקמן פ' האשה בסוגיא דגדי וטלה א"ל רבו וכ"פ הרמב"ם א"כ ודאי דגם בחגיגה אין נימנין על שתי חגיגת וא"כ לא משכחת כלל טופל בהמה לבהמה א"כ פשיטא דב"ה מודו לב"ש דבאה מן החולין דוקא וא"כ היכי דייק ר"א דחגיגת י"ד לאו דאורייתא ותנא דינא דב"ש אתא לאשמעינן אדרבה נימא דדאורייתא הוא ודינא דב"ה אתי לאשמעינן דחגיגת י"ד ב"ה מודו דאינו באה אלא מן החולין. אמנם צ"ל דר' אשי פוסק כר'