אור דוד ע

נאסרה ל"ט מלאכות וכ' בשבת מחללי' מות יומת וכיון דמדה טובה מרובה השומר שבת זוכה לחיים. וידוע בארבעה צירופי הוי' מ"ה ב"ן ס"ג ע"ב יש ל"ט אותיות המחלל שבת גורם פירוד ח"ו ושומר שבת מייחד אותן ולכן הציווי על ל"ט מלאכות דוקא מספר ה' אחד כו' י"ג הוי ל"ט. ואם תכפיל ל"ט פעמים ח"י עולה מספר שבת. דכיון דבחילול כל אחת עונשו מיתה ח"ו ר"ל השומר שבת זוכה לחיים. ושמירת שבת הוי בשמירת ל"ב מלאכות וכ"א גורם חיים יש לחשוב ל"ט פעמי' ח"י והוא שבת. וז"ש מכל סטרוי. הטוב יכפר. המ"י

(משפחה ומשפחה כו'. במגילה יליף דמבטלין ת"ת ומסקינן שם דמבטלין ת"ת להוצאות המת. ע"ד הרמז כי הרשעים נקראים מתים דע"י החטא נבדל מן מעלת החי ומי שעושה תשובה לבו נכנע ונשבר ושמעתא בעי צלותא כמבואר במגילה דכ"ז וז"ש מבטלין ת"ת עבור הוצאות המת היינו צורך תשובה רשאי לבטל)

וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים. הנה לאור קרא השי"ת יום לפי"ז פירושא דקרא וימי האורות של פורים לא יעברו דזכר עשה לנפלאותיו ובכל שנה נתעורר. כמו מחיית עמלק שהיה בהריגת המן ועדתו ימ"ש והיה קידוש השי"ת בגודל הנס וקבלת אורייתא ולעתיד שימחה עמלק לגמרי ל"ש התעוררות למחות כי יהי' כבר נמחה ולא יהי' חושך עוד כי יתגדל ויתקדש שמי' רבא ויהי' אור בכל העולמות. וז"ש עכ"ז ימי הפורים דאור שהיה אז לא יעבור אף שיבוער הרע ולא יזכר שם עמלק עכ"ז יתנוצץ אור הפורים להאיר לארץ לטובה

מתוך היהודים דענין יהודי הוא בתוכו של איש ואיש ורחמנא לבא בעי. ובקבועות התחזקות אמונה ובטחון ביוצר כל מעומק הלב לאהוב השי"ת בלי מחשבה זולתו לא יסור מן שום נפש ישראל

עוד שם בפסוק הנ"ל והימים האלה נזכרים ונעשים. בגמרא קריאתה זו הילולא. הנה המנהגים הביא בטעם שאין גומרין ההלל בחוה"מ פסח משום שביעי של פסת שאבדו מצרים בים ואין לומר אז הלל שאין הקב"ה חפץ במפלתן של רשעים ואם יאמרו בחוה"מ איכא זילותא ליו"ט ותמה עליו הח"י דהא גמ' בערכין מפרש טעם שאין חלוקין בקרבנותיהן. תו יש לי לתמוה דהא אמרו חז"ל הוא אינו שש אבל אחרים משיש וישראל אמרו שירה על הים. לכן נראה דהנה חנוכה דליכא קרבנות אמרו בערכין דהוא משום הנס ועיין בראב"ד ה' מגילה וחנוכה דביו"ט הלל מדברי קבלה מהשיר יהיה לכם כליל התקדש חג. אכן בחנוכה מד"ס. והוקשה למנהגים נהי דמדברי קבלה פטורין משום שחלוקין בקרבנותיהן ליתחייבו מדרבנן כמו חנוכה כיון שהיה הנס מיצ"מ כל שבעת הימים. ותי' דהנה ודאי מה שהוא מדאורייתא והשי"ת ציוה לומר הלל על שמחת ישראל אף שהקב"ה אינו שש כי השי"ת נתן המצות לזכות ישראל א"כ כיון שישראל שמחים שפיר גומרין ההלל אבל כיון שמדאורייתא פטורים שאין חלוקין בקרבנותיהם ומצות חכמים הם להיפך שאנו מרבים מצות למען אהבת ה' לעשות נ"ר ליוצרינו דאל"כ היאך שייך שאדם יעשה השתדלות לזכות עצמו אם לא נצטו' ע"ז רק אם לעשות נ"ר ליוצרו מרבה וידקדק יותר כמ"ש חז"ל בברכות דכתיב היאך לא אשא פנים לישראל שאמרתי ואכלת ושבעת והם מדקדקים עד כזית. וזה שאינו משתדל בנ"ר ליוצר לכן שפיר כיון דהקב"ה אינו שמח במפלתן של רשעים לא הי' מקום שיתקנו חז"ל הלל וא"כ שני טעמים צריכי דטעם גמ' דפטור מדברי קבלה דאס היה חייב מדברי קבלה אף שאין הקב"ה שמח הלא חפץ השי"ת בשמחת ישראל. ומנהגים כ' דמדרבנן א"ח לפי שאינו נעשה נחת רוח ליוצרינו כיון שאין הקב"ה שמח וא"כ א"ח לומר בז' של פסח איכא זילותא בחוה"מ

(ל) דברי שלום ואמת. היינו שלום של אמת כמ"ש רש"י ויחי על חסד