אור דוד סט

מבואר במקובלים הובא בי"ד כי מערת המכפלה הוא פתח ג"ע ושם נכנסין נשמת צדיקים לג"ע ואלמלא שנקבר יעקב היה לישמעאל ועשו חלק רק על ידי יעקב אין להם חלק ע"ש באורך א"כ האבות שומרים לבל יבא ערל וטמא שמה. והנה באמת למה דוקא ישראל וכי משוא פנים. רק לפי שקבלו ישראל התורה וגם שקדמו על שעתידין לקבל מה שלא אבו שום אומה ולשון אבל אלו לא קבלו בנדבת לבבם לומר נעשה ונשמע רק ע"י כפיית הר כגיגית הי' רע בעיני ה' על שאחזו האבות שער לבלתי מזולת זרעם יבא דרך הפתח לג"ע כיון שבכל הגוים בית יהודה ואין משוא פנים לפניו יתב' היה שונא פי' ששנא הדבר למה סגרו הפתח בפני כל. וזהו ויקם השדה כו' השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב. כי הנה ג"ע נקרא שדה כמ"ש במד"ר על ראה ריח בני כריח שדה. והמערה הפתח וכל העץ הוא עץ החיים אשר בתוך הגן לכן נאמר העץ בה"א הידוע אשר בכל גבולו סביב פי' כי גם סביב הגן תלוי בזה אם הוא מזרעו יניחו להט החרב ליכנס ואם לא לא יניחו וא"כ גם הגבול סביב תחת רשות אברהם

ככתבם וכזמנם בגמ' מגילה ר"פ הקורא עומד הרי"ף פסק דיוני ליוני כשר ותמהו עליו דהא אנן קיי"ל כרשב"ג וא"כ לעז יוני לכל כשר כמ"ש רב ושמואל. והנה הרמב"ן כ' דשאני מגילה דכתיב ככתבם וכלשונם אף יוני פסול דאל"כ למאי אתא קרא דככתבם הא שאר לשונות אף בכל ספרים פסולין. והר"ן דחה דא"כ היאך יפורש רב ושמואל אלא ע"כ צ"ל דלדידהו איצטרך ככתבם דהו"א מגילה קל משאר ספרים הואיל וכתיב אגרת לכן נכתב בכל לשון ה"נ לדידן. ול"נ להחזיק דברי הרי"ף דהנה שמואל לטעמי' דסובר לעיל ד"ז דאסתר אינה מטמאה ידים דלאו ברוה"ק ניתנה ליכתוב א"כ לדידי' שפיר י"ל דהיאך נדמה לשאר כתבי קודש הא שאר כתבי קודש מטמאין הידים דברוה"ק ניתנה ליכתוב א"כ הוא דאינו ניכתב בכל לשון אבל אסתר בכל לשון נמי לכן איצטריך ככתבם וכלשונם דדמי לשאר ספרים לכן לעז יוני לכל כשר אבל לדידן דקיי"ל דאסתר מטמאה ידים דהא מוקמינן הך ברייתא דף ט' דמקרא שכתוב תרגום ותרגום שכתבו מקרא אינן מטמאין הידים הא אסתר מטמאה הידים א"כ לא איצטריך ככתבם וכלשונם לשאר לשונות רק למיעוטי לעז יוני ולהכי ניחא הא דר' פפא לעיל ד"ט שסובר דאף יוני פסול במגילה שהקשו שם בתוס' מרב ושמואל. ולפ"ז ניחא דרב ושמואל י"ל דסוברים דאסתר אינה מטמאה הידים לכן שפיר סוברים לעז יוני לכל כשר אבל הך ברייתא ע"כ סוברת דמטמאה הידים אם כתבה ככתבה א"כ לא איצטריך קרא דככתבם רק למעט לעז יוני וזה ברור. ושפיר פסק הרי"ף

(כח) והימים האלה נזכרים ונעשים מכאן למדו חז"ל במגילה די"ח דקראה ע"פ לא יצא ע"ש. וממאי דהאי זכירה קריאה הוא דלמא עיון בעלמא הוא ומשני כו' ע"ש והקשו מזכור דגבי שבת מנ"ל דבפה דוקא וע' פמ"ג בפתיחתו לה"ש (ובס' מנחת חינוך הביא בשם הרמב"ן ילפותא ממכילתא ע"ש. מבהמ"ח) ונ"ל עפמ"ש בשם הבעש"ט ז"ל זי"ע דבשבת אין להסיח דעת מש"ק כמו בתפילין דלמדו חז"ל מציץ שא"ב אלא הזכרה אחת. ע' יומא ד"ז ובשבת מצינו בזה"ק שמא דקוב"ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי ופח"ח. א"כ כיון דאין להסיח דעת מש"ק הרי שכחת הלב אמור מדשבת שמא דקוב"ה וע"כ זכור בפה ונכון מאוד בעזה"י.. ועמ"ש בהקדמת תוס' שבת על מאמר המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו ע"ש

דברי זוה"ק שמא דאיהו שלים מכל סטרוי פירשו החכמי אמת דיש כ"ז אתוון דאורייתא. ובכל אות נרמז שם כ"ו כמבואר במקובלים (ע' מדרש תלפיות) וכ"ז פעמים כ"ו עולה שבת. ונכון גם י"ל דבשבת