אור דוד סח

מזכהו לעוה"ב ויפה שעה אחת קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז גם אף דנותן לעני כל ימי עני רעים והוא מזכהו לעולם שכלו טוב ובטו"ז סי' תר"ע מחלק בין פורים לחנוכה דבפורים הי' הצלת נפשות ובחנוכה הי' הצלת הדת תוה"ק ולזאת בפורים דהי' הצלת נפשות מחויב העשיר לשמח נפש העני לשלוח לעני לזכותו בחיי עוה"ז אבל בחנוכה הי' הצלת הדת מסבבין העניים לזכות העשיר לעולם הבא דזכר עשה לנפלאותיו מעין נפלאותיו

נר חנוכה בשמאל מזוזה ימין. ר"ת שמאל חנוכה ש"ח. מזוזה ימין מ"י. הן אותיות משיח רק הן רחוקים זמ"ז. וע"י מה שמסבבין הפתחים נתקיים גדולה צדקה שמקרבת הגאולה. שמעתי בשם קדושים וכ' שבעת הצדקה נכון לכוון זאת ולהתפלל על הגאולה שיהי' בב"א

צדקה תציל ממות. צדקה עולה קצ"ט וידוע מ"ה שמו סם עולה קל"א חיים עולה ס"ח הוי קצ"ט ונרמז במלת צדקה שמצלת ממות המ"י וטוב יכפר. עטו"ז סי' תקפ"ה שופר אין שטן ואין פגע רע ומ"ש שם העשיר לא ירבה הטעמים מונח רבעי לרמז מחז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וד' חלקים יניח לעצמו. וע"ד המוסר להזהיר העני אם אפילו העשיר לא ירבה דל לא ימעיט שלא יקטרג על העשיר ויגרום ח"ו למעט לעשיר כי מה לעני במעט לעשיר. וע"ד העבודה אחז"ל בע"ז פ"ק הנהו תרי תלמידי כו' ח"א איזול לבתי זונות ואכבשינהו ליצרי ואקבל שכר וח"א לא איזול כו' וז"ש העשיר היינו צדיק גדול שר"ת עשי"ר עינים שנים ידים רגלים מי שלא פגם מימיו באלה הדברים הוא עשיר אמתי יוכל להרבות בלאווין ע"ד אכבשינהו ליצר. אבל הדל זה חולי ורמב"ם כ' כמו שיש חולי הגוף כן יש חולי הנפש והוא צריך למעט (בלאווין) שלא להתגרות יצה"ר בנפשו רק לברוח רק כמ"ש הרמב"ם לעולם יראה האדם א"ע בינוני. וז"ש ממחצית השקל דחצי' זכאי וחצי' חייב ח"ו העצה לתת תרומת ה' היינו להתבונן ברוממות ה' ועי"ז ישוב בתשובה שלימה ויהי' לכפר על נפשותיכם. גם י"ל לתת תרומת ה' לכפר ע"ד בחסד ואמת יכופר העון. הבן. וע"ד הפשט כי מחצית השקל להורות כי רק טוב לאחוז את רעהו באהבה ואחוה והוא אינו שלם בפני עצמו רק בכלל ישראל. ואמרו אוהבי עשיר רבים אבב חנותא נפישי אחי נפישי רחמים ולזה בא הכ' כי לא יתגאה בעשרו ולא ירבה רעים כ"א למען לא ימעיט לד"ל לומר כי דל פחות ממנו וראוי ליקח מוסר ממחצית השקל דאין חילוק בין דל לעשיר. השקלים היה למקדש כמשחז"ל ועשו לי מקדש נתאוה הקב"ה להיות לו דירה. ואחז"ל בקידושין דל"ב מי שלא מכבד אביו ואמו אמר הקב"ה יפה עשיתי שלא דרתי ביניהן. ויש לרמז כאן שקל בא"ת ב"ש כבד ומחצית מן כבד הוא אבי שהוא רמז לכבוד אב לומר כיבוד אב גורם שידור בינינו דמדה טובה מרובה. ובזה י"ל דברי חז"ל במגילה די"ג הקדים שקלים לשל המן ימ"ש דכוונתו בעשרת אלפים ככר כסף. נגד שקלי ישראל לעורר זכות כבוד אב מעשו. וכבר הקדים השי"ת שקלי ישראל לבטל זכותו לגמרי. ובאמת לא כיבוד עשו רק לפנים דבעצם הי' רשע ולא ניחא לאביו בעוה"ב מעשי רשע. וכבר פי' הכ' אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק דאחז"ל נח לאדם שלא נברא ויפלא הא כל בריאת שמים וארץ היה להטיב לעולם. אך אם עוסק הנברא בתורה ומצות נח לו ולדורו וז"ש אשא דעי למרחוק כי לא ידח נדח ואתן לפועלי צדק שאעשה צדק וסוף דבר הכל נשמע את אלקים ירא כו'. ולכאורה איך יהי' כיבוד אב מצוה אם היה נח שלא נברא אך למי שעושה תומ"צ מצוה לכבד אביו ולא כן עשו הרשע ובזה נתבטל זכות כיבודו (בדרוש הארכתי לבטל זכות כיבוד אב של עשו הרשע. ואכמ"ל)

כז) קימו וקבלו בילקוט ראובני בשם מדרש שה"ש אלמלא ישראל קבלו התורה היה הקב"ה שונא לאבות במערת המכפלה והוא תמוה. ונראה דהנה