אור דוד סו

יד ואיך כ' לא שלחו את ידם דמשמע אפילו שליחות יד לא היה ע"כ ברוה"ק ידעו. ומ"ד פריסתקא שדר ס"ל דצריכה חסרון ויש לידע דלא חסרו כלום ממנו ולא לקחו וליכא ראי' דברוה"ק נאמרה (ולפ"ז שמואל ס"ל צריכה חסרון וע' בב"מ דמ"א)

(יט) ומשלוח מנות איש לרעהו. הרמ"א פ' במשלוח מנות דאם לא רצה לקבל או מחל יצא ותמהו דמנין לו. ב' הטור כתב דיש להרבות במשלוח מנות להרבה ב"א אף דיצא גם באיש אחד וג"ז תמוה דמנין לו. ג' הרמ"א כתב דאשה חייבת במשלוח מנות ותמה עליו הפר"ח דהא איש כתיב ולא אשה. והנה השבו"י ח"א סי' ס"א תי' דכמו שאמרו בקדושין דל"א על איש אמו אביו תיראו דאיש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה לעשות. וקשיא לי בשלמא התם אין סיפק בידה לעשות כל שיצוה אבי' דרשות בעלה עליה אבל כאן כיון דמחייבת במצוה לשלוח מנה ודאי הבעל מחויב לתת לה מידי דהוי אקרבנות נזירות וזבה ויולדת דמבואר בנזיר דכ"ד שהבעל מחויב לתת לה וה"ה למצות שלוח מנות. ונ"ל דהנה כתיב בקרא משלוח מנות משמע ע"י שליח ולכאורה היאך סמכינן לשלוח ע"י שליח שמא לא נתן ופליגי בגמ' עירובין אי חזקה שליח עושה שליחותו ואף ר"ש דאמר דסמכינן אחזקה שליח עושה שליחותו כ' תוס' דוקא היכי שמשלח יעשה עבירה אם לא יעש' שליחותו אבל אי לא יעשה עבירה לא אמרינן דעוש' שליחותו. וא"כ כיון דכתוב הטור דיש להרבות לכמה בנ"א א"כ סובר השליח דישלח גם לאחר א"כ אף אם לא ימסור הוא עכ"ז יקיים במה שישלח לאחר ולא יעשה עבירה דלא יעבור אמצוה זו א"כ השליח י"ל דלא יעשה שליחותו קמ"ל קרא דמ"מ יוצא במשלוח מנות וסומך אחזקה שליח עושה שליחותו בדרבנן כיון דאפשר שלא ישלח לאחר נזהר שלא יעבור המשלח. ולפ"ז ממילא ל"ק קושית הפר"ח דשפיר נקט איש ולא אשה דבאשה פשיטא כיון דאין לה מה לשלוח רק הואיל והבעל מחויב לתת לה לשלוח מנות א"כ אין הבעל מחויב לתת להרבה ב"א ואין בידה לשלוח לאחר א"כ פשיטא דיצא במשלוח ונסמוך דעושה שליחותו רק אף באיש דסיפק בידו לשלוח לאחר א"כ י"ל דלא נזהר השליח דסומך שיקיים המשלח בשלוח לאחרים קמ"ל קרא דאף איש יצא במשלוח מנות. ובזה מיושב מה דתמוה דמנין להטור דמצוה להרבות לב"א וכבר עמד ע"ז הברכי יוסף. ולפ"ז ניחא דאל"כ למ"ל איש וודאי אף באיש מה"ת יחשוב שישלח עוד לאיזה אנשים אי לא הוי מצוה למה ישלח כלל ופשיטא דהוי חזקה דשליח ע"ש וע"כ דמצוה להרבות ורק יצא אף באחד א"כ שפיר קמ"ל דיוצא במשלוח מנות וסמכינן על חזקה דשליח עושה שליחותו. ולפ"ז אי נימא דאי לא קיבל לא יצא א"כ יוכל להיות דלא רצה לקבל ול"ש חזקה שליח עושה שליחותו וא"ל דודאי לא יגזול השליח המנות דז"א דיכול להחזיר אחר פורים וא"כ איך יועיל ע"י שליח שמא לא קיבל וע"כ דיצא. וקרא קמ"ל דהוי חזקה שליח עושה שליחותו אף דמצוה להרבות והבן. ובתשו' הארכתי ואכ"מ. ועמ"ש בחי' למגילה

מה שלא כ' ומתנות לאביונים ובקבלה כ' ומתנות לאביונים עפמ"ש בזוה"ק יתרו ביו"ט בעי למחדי למסכני ואי חדי בלחודי ולא יהב למסכני עונשי סגי א"כ כיון שכ' יו"ט פשיטא דצרך למחדי למסכני ול"צ למכתב כלל. אבל כיון שלא קבלו עליהם ימי הפורים ליו"ט הוכרח להזהיר על מתנות לאביונים (ועיין מגילה ד"ה ע"ב) לשמח עניים. (א"ה הא משום יו"ט אפשר דסגי בחד עני מדכ' בזוה"ק ולא יהיב למסכני משמע דבחד סגי אבל משום מתנות לאביונים בעי לתת לב' אביונים ע' מגילה ד"ז וראי' מכאן דגם ביו"ט צריך לתת לכמה עניים. וסברא נותנת כן דבריבוי עניים יש עכ"פ שמחה