אור דוד סה

דהנה אחז"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והטעם כי כבר האריך הרמב"ם דעיקר השפע עבור ישראל וכמו שאחז"ל כשם שא"א לעולם בלא רוחות כן א"א בלי ישראל ועיקר החיות ע"י הרוח וכל העולם בשביל ישראל נברא ושאר האומות יניקתן מכח ההתמצות. וכן אמר דהע"ה כח מעשיו הגיד לעמו לשון המשכה דאחז"ל אגדה מושכת לבו כו' ורק ממה שבלעו ח"ו הנ"ק עי"ז הולך לפעמים ע"י האומות כדי לתת לישראל נחלת גוים מה שרצו ליירש את ישראל. נחלת לשון ירושה. וע' עירוכין ספ"ק ולד דזוטר חיותו אגב אמו כו' אבל כשנולד יש לו חיות בפ"ע כן גר שנתגייר מקודם הי' חיותו זוטר אגב יניקתו שיינק משפע ישראל אבל כשנתגייר הוי כקטן שנולד ויש לו חיות בפ"ע. ולכן גר שנתגייר פטור דאשתני דינו כו' דאיך נוכל. לדון אותו הוא נתחייב בעת שהי' חיותו זוטר כעין עובר שבמעי אמו. דההורגו פטור ועתה הוא נולד כמובן. אמנם הנה כבר נודע דריבוי ותוספת שייך בהי' מעט ואף הברכה ל"ש רק בהי' על מה. לחול עיין זה"ק וט"ז או"ח סי' תר"ע בענין נס דחנוכה ולזה מקבלין מכל האומות גרים דיש להן עכ"פ חיות זוטרא יוכל לחול עליו אחר שנתגייר חיות הקדושה חיות השלימות אבל עמלק שנמחה מתחת השמים ואין לו יניקה כלל מישראל כעין שאמר מרן הקדוש מקאצק ז"ל דלכן הוי עמלק רצועה מרדות ר"ל דשאר אומות נהנין מישראל והוי כמאן דאכל מדחברי' בהית לאסתכל בי'. אבל עמלק אין לו שום יניקה מישראל מעיז ומעיז ודפח"ח. ובד"ז יובן מה שאמר פרעה למשה אל תוסף ראות פני כו' מקודם לא היה יכול להעיז כ"כ אבל במכה האחרונה הרגיש בעצמו כי כבר אפס יניקתו מישראל היה בכח להעיז. וזה הכוונה מי שיש בו עזות פנים לא עמדו אבותיו על הר סיני. כי באמת ניכר עזות הא"י איך יוכל להעיז אפילו העזה כ"ד ואין להם בושה שיינקו מהן ואכלין דלאי דילי' ולכן אין מקבלין גר מן עמלק כי איך יוכל להתקרב כלל אבל שאר אומות יש להן כח מה להתקרב וממילא חל אור הגדול בגירותו ולהתדבק בזרע אברהם יצחק ויעקב. והנה נודע דברי רבותינו נ"ע אשר בזכות הק"ה שהי' במפלת המן זכה המן בעצמו אשר מבני בניו ילמדו תורה ברבים. וזה ענין טעותו של קרח שהיה סבר אשר הגדולה המוכן לבניו מחמת כי זרעו הן ומעלתו הגורם אבל מפלתו גרם שנתקדש ש"ש ע"י. ולכן קבלו ב"ב של המן שהיה לב"ב כח אחיזה בקדושה ע"י קידוש השם שהי' ע"י המן שחיק טמיא. (פשוט י"ל שהא בא על בנות ישראל והולד כשר ובזה ניחא מרדכי שקנה להמן בהינדיקא למה לא טבל ומל אותו כדין עבד שאין מקבלין גרים מעמלק ניחא) ומבואר שגיירו מזרע עמלק ונפיק מיניה ר"מ. וע' יע"ד שהי' נימל. וי"ל

ט (ו) ואבד חמש מאות איש כו' במס' סופרים פ' י"ד רב אמר ארור המן וארורים בניו ומה דלא נהגינן הכי אפשר משום דאחז"ל מב"ב למדו תורה ברבים. ובאמת גר שנתגייר אין אבות לגוי ולא נקראו לאחר גירותן בניו ארורים בניו י"ל הנה רש"י כ' ויולד בן שממנו נבנה העולם. מבואר ע"ש הבנין נקרא בן. ואחז"ל דליכא מאן דידע לישנא בישא כהמן מבואר דהלשון בכמה דברים. וע"ז א"ר שיהי' ארורים כל בנינם שבנה ולא יוכלו להרע עוד לישראל בטענות הללו ולפי"ז כיון דאיתא בירושלמי גם לומר ארורים כל הרשעים הכל נכלל ואצ"ל בניו דנכלל בארורים הרשעים הבן

(י) ובבזה לא שלחו את ידם. במגילה ד"ז ילפינן דאסתר ברוה"ק נאמרה ופריך ע"ז דלמא פריסתקא שדר. ונראה דפליג בגמ' בב"מ אי שליחות יד צריכה חסרון אי לא. ולפ"ז י"ל בהא פליגי דאי שליחות יד רק כשנוטלו ונתכוין לגזול אף שהשיבו למקומו מקרי שליחות יד לא מצי ידעי מפריסתקא כי מי יודע מחשבות לבב אנשים דלמא בשעה שטלטלו ממקום למקום נתכונו לגזול ומקרי שליחות