אור דוד סג

של רשע זה לקללו ולאררו ולפרש דבריו להתבונן מחשבתו הרעה שחשב ודנין אותו לחובה בכל היכולת ולא נצמח טובה כלל לרשע המן ימ"ש

ושמחה זו יו"ט דאיתא במד"ר בראשית מפני מה לא נא' כי טוב בשני שנבראו בו בו אש ומים שמחולקין תמיד זא"ז ול"ש במחלוקת כי טוב. מכאן יש ללמוד מה אש ומים שמחלוקתן בצווי הבריאה לא נאמר כי טוב. בני אדם כו' ובימי מרדכי ואסתר דקיימו וקבלו תוה"ק מחדש ועשו שלום ואהבה ואחדות זל"ז וזה הטעם משלוח מנות איש לרעהו לאחוז במדת אהבה ואחוה ושלום וריעות לכן הי' יום טוב דבמחלוקת לא נאמר כי טוב ומדה טובה מרובה והוי יום טוב ולפי"ז יובן מה שלא קבלו ליו"ט כי הי' מעיקרו עבור גודל השלום והיו כאיש אחד וידעו בעצמן שהי' בתוך השנה הרבה פירודים ח"ו כנהוג ז"י משא ומתן וכדומה ולא נשארו באותו מעלה (עיין מ"ש האלשיך על חנם נמכרתם בשביל שנאת חנם הי' חורבן בית שני ובלא כסף תגאלו דאחז"ל אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס דעפ"י הרוב השנאה בשביל ממון נצמח אבל בלא כסף לא יהי' שנאת חנם תגאלו. ממילא אם יתבטל שנאת חנם ל"צ לכלות הפרוטה ובבחי' בלא כסף שלא יהי' שנאת חנם בעולם והי' הגאולה בב"א. ובימי המן ימ"ש שחשב לאבד כו' מה הי' התועלת בממון ממילא הי' נתבטל שנ"ח ונעשה אהבה ואחוה בין ישראל לכן נקרא יו"ט) מבהמ"ח

ששון זו מילה שעשו תשובה ותקנו החמשה ברית קדושה. גם י"ל ע"ד כי עליך הורגנו כל היום זו מילה ואז שקבלו מלכות שמים באמת ואמונה ולקדש השי"ת בעולם וזה הכוונה זו מילה

ויקר זו תפילין דהנה אמרו חז"ל בברכות הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב זבח בלי נסכים. וענינו כי הנה יין המשמח אלקים ואנשים שאומרים שירה על היין ומכבדין לחבירו ביין שגורם שמחה בשתיית היין כן הנסכים לעורר שמחה לאדם. ולעורר שמחה למעלה כביכול בישראל והתעוררת אהבה שאפילו כחות הדינים נתהפכים ע"י נסוך היין לאהבה כענין הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה. כשם שע"י שתיית היין בני אדם יחד נתוסף אהבה ביניהם ולכן גזרו לשתות יינם משום אהבה שלא יעורר ח"ו אהבה לא"י ומשום בנותיהם כן להיפוך בקדושה מורה אהבה ושמחה. ולכן התפילין שהן קשר אהבה בין ישראל למקום ב"ה. אמנם ק"ש שהיא קבלת עול מלכותו ית"ש שהוא פחד אלקים לנגד עיניו ולכן צריך ק"ש בתפילין ע"ד גילו ברעדה דאם קורא בלא תפילין הוי כזבח בלא נסכים כמו שהזבח הוא מורה שיש לו פחד ומסירת נפשו עבור קידוש השם יתב' דהקרבן תמורת האדם וצריך נסכים לעורר אהבה ושמחה דפחד מזבח ושמחה מנסכים יחד באו. כן ק"ש שהוא מסירת נפשו בקבלת מלכות שמים כמ"ש ובכל נפשך אפילו נוטל נפשך. צריך להיות תפילין שהוא כמו נסכים על אות השמחה ואהבה וקשר שבינו למקום ב"ה. וקורא ק"ש שהוא פחד בלי תפילין הוי כזבח שנשחט לכפר על האדם שהוא ג"כ פחד בלי נסכים ובזה יובן מ"ש רש"י פ' שלח על נסכים בשורה טובה לישראל שיכנסו לארץ ותמוה הא אמר השי"ת וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' המה ידעו את הארץ ולמה הוצרך לבשר להן בפ' נסכים. וע"ד הפשוט י"ל דהנה על הבטחה יש לחוש שלא יגרום החטא ע' ברכות ד"ד אמנם מצוה מן תוה"ק הוא נצחיות ולא תשתנה הבן ולפי דרכינו י"ל דבמדבר היה שרוין בלא שמחה דהיה ח"ו כמנודים לכן בשורה הוא להן בפ' נסכים שיזכו לעבוד השי"ת מתוך שמחה ויהיו מרוצים וחביבים למקום ב"ה כמ"ש ודגלו עלי אהבה. ובזה יובן מילה זו קבלת מלכותו מתוך פחד ויקר זו תפילין מעורר אהבה ושמחה. ובזה יובן מ"ש חז"ל אין מניחין תפילין אלא בשבת. דאיתא בזה"ק בראשית ירא שבת ועיין כתובות דנ"ה ע"ב