אור דוד סב

שייך ברכה בעת שחוזר ללימוד תוה"ק. אך בעניני דמזון דיש חיוב מה"ת לברך לאחר המזון והעיקר פוטר גם ברכה דלאחריו. הענין מובן כי תוה"ק חייבה באכילה כדי שביעה וענין השביעה הוא למותר כמ"ש חז"ל שראוי למנוע שליש אכילתו. ובכ"מ שנאמר בתוה"ק ענין שביעה יש אזהרה לעבודת השי"ת. בק"ש ואכלת ושבעת וגו' השמרו לכם כך בהרבה מקומות א"כ השביעה היא דבר המונע עפ"י חוקי תוה"ק עבודת השי"ת וגורם תאות ר"ל. לכן בכדי שביעה מחויב לברך ברהמ"ז כי באכילתו כדי שביעה יצאו מן הטפל ונעשה עיקר. ולכן מחויב בברהמ"ז. וחז"ל שהתקינו כעין שמצינו מפסיקין לקרות ק"ש ואין מפסיקין לתפלה כגון רשב"י וחביריו אבל אנו מפסיקין אפילו לתפלה שמפסיקין גם למלאכה. לכן תקנו חז"ל אף לפניו ברכת נהנין. וכן ברכת התורה לאחריו. ועפ"ז יובן דמה שמדקדקין ע"ע עד כזית ולא לאכול כדי שביעה שגורם מניעת קיום תוה"ק ח"ו. מזה ניכר גודל החפץ נפש ישראל להשי"ת ורחמנא לבא בעי לכן נושא פנים השי"ת לישראל. ועפי"ז יובן דברי חז"ל על מה אבדה הארץ על אשר עזבו את תורתי ואחז"ל על שלא ברכו בתורה תחילה ותמי'. ולמ"ש יובן דהכוונה כי לא לבד שלא עשו תוה"ק עיקר אלא אף השתוות לא עשו כ"א עשו מה שעשו והי' אצלן עניני הבלי עוה"ז עיקר דעיקר ותוה"ק טפל וממילא נפטרה ברכת תוה"ק בברכת נהנין ולא ברכו בתורה אף כי ברכי הי' לחנם. והבן היטב. ואפשר דזה הכוונה כי מה שברכו הי' לבטלה ואזהרה מלא תשא שנזדעזעה העולם וזה גרמו שנאבדה הארץ מכאן יש ליקח מוסר גדול להיות נזהר לברך כהוגן ובדינו ובכוונתו ונזכה לגאולה ב"ב. וזה שכתוב המדרש איכה הלואי היו עובדים אפילו בשותפות. והבן. ועפ"י דרכינו י"ל ענין מקוה שיש בה מ' סאה כי ברי' בטילה בתתק"ם וסאה כ"ד לוגין מ' פעמים כ"ד הוי תתק"ס. וקשה הא מה"ת ברי' בטילה ול"צ תתק"ס. ולמ"ש יובן דאדם הוי החשוב שבכולן וקיבל התוה"ק לכן הוי ברי' חשובה ובעי מה"ת תתק"ס וד"ל

עוד י"ל כי ברכה פירושו לשון המשכה כמ"ש התנא האלקי מלאדי ז"ל ופירושו לשון הודי'. בברכת נהנין לפניו פירושו לשון המשכה שממשיך על האוכל שיהי' ניתקן המאכל כמ"ש ואכלתם אכול כפי' הקדושת לוי ע"ש שיהי' ניתקן. ובזה"ק איתא על כל מוצא פי ה' יחיה האדם כי מה שמוצא מפי ה' זה עיקר חיותו של אדם הבן היטב. ולאחר אכילה הוי ברכת הודאה. ובברכת התורה הוי אף לפניו ברכת הודאה שנתן לנו תוה"ק וההמשכה הוא הלימוד תוה"ק המביא לידי מעשה מאור שבה מחזיר למוטב. א"כ ה המעשה שאחר הלימוד גורם ההודאה. וזה הענין שברכות נהנין דאורייתא לאחריו על קבלת הטובה. אבל לימוד תוה"ק לא הוי עדיין קבלת הטובה ורק מצד ההמשכה לחוד לכן רק לפניו דאורייתא. אבל של נהנין ההמשכה של לפניו לא הוי רק על הצריך לקבלת הטוב נכללה בלאחרי'. ועפי"ז יובן שאבדה הארץ על שלא ברכו בתורה תחילה היינו שלמדו שלא לשמה רק לשם עושר וכבוד א"כ תורתן הוי כמו ברכת נהנין ול"ש לברך רק לאחר קבלת הטובה. וכמדומה ששמעתי זה בשם א"ז הגאון רשכבה"ג מ"ו מענדיל ז"ל מ"כ ברעווא דאוסטריך

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. אחז"ל אורה זו תורה ע"ד הצחות ומליצה י"ל דלכאורה קשה איך אנחנו מחדשין חידושים בדברי המן ימ"ש ובודאי רשע זה אינו כדאי לחדש חידושין דאוריי' ולקשט קישוטין על ידו וצ"ל כיון דגדולה הסרת טבעת שהחזירתן למוטב יש ג"כ זכית בזה שהי' גרם לזאת. אבל באמת המן ימ"ש חשב לרעה ועיקר לישראל ללמד דעת וזה הכוונה אורה זו תורה שנתחדש במג"א רק ליהודים הוא ואין שייך כלל להמן ימ"ש דכל מה שמפרשין הוא לרעתו