אור דוד סא

נחרבה. ובדרך זה י"ל מד"ר איכה ויעזבו את ה' ויעבדו כו' ואפילו בשותפות לא עבדו אמר השי"ת הלוואי עשו אותי בני כהדין נרמוזא הבא באחרונה. ותמי' מה נ"מ אי בשותפות אי לא ולמ"ש י"ל דתוס' בכורות רפ"ק כתב דב"נ אין מוזהר בשיתף ש"ש וד"א ועיין בש"ע או"ח סי' קנ"ט. וא"כ אי הוי עבדו בשיתף עכ"פ אז הוי מודעה רבה לאורייתא ויש להן דין ב"נ ואינן מוזהרין על שיתוף. א"כ היה העונש ע"ד ממ"נ. ובזה י"ל מאמר חז"ל נחמו נחמו עמי חטאו בכפלים ולקו בכפלים ויתנחמו בכפלים. פי' שחטאו בכפלים באיסורי ישראל ובאיסורי ב"נ וע"ד הכפל ממ"נ יש חטא ולקו ג"כ משום הממ"נ. אמנם אחז"ל כלו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. ובתשובה מאהבה. (ובתשובה מאהבה) נעשו זכיות א"כ יהי' מצות כפלים כפי שהיה נחשב לגבי חטא כי ישיבו על כל ולכן יהי' נחמה בכפלים. ועפ"ז יובן בקבלת התורה בימי אחשורוש תיקוני החטא עזיבת התורה כי כל דבר התיקן באותו דבר שפגם כמו אדה"ר חטא בתאינה. ותיקון בזרזורי תאינה ולכן בקבלת התורה ניתקן הכל והיתה אורה. ואגב אעתיק דברי חז"ל על עזבם את תורתי אחז"ל שלא ברכו בתורה תחילה ותמיה. ונראה בהקדם דברי חז"ל ברכות ד"כ אמרו מה"ש להקב"ה כתיב אשר לא ישא פנים ואתה נושא פנים לישראל. א"ל הקב"ה איך לא אשא להם פנים כתיב בתוה"ק ואכלת ושבעת והם מדקדקין על עצמם עד כזית כו' הקושיות רבו ע' ע"נ וס' קול שמחה ממרן ז"ל זיע"א. אמנם נ"ל לבאר דברי חז"ל דמלת נשיאת פנים יתכן בשני אופנים אחד הנשיאות פנים של ישראל לעילא. ואחד השפעת קדושה מאור אלקי ממעל המאיר לארץ. יאותו רבים לזכות ולעלות מעלה מעלה כי יתנוצץ בקרבם התנוצצת התלהבות לאהוב השי"ת כראוי בכל לב ונפש להשתוקק אליו באהבת הנפש בלי הפסק אפילו רגע כמימרא ח"ו. כמשל יש מי שדלק נר מחבירו ומקרב הנר אצל נר הדולק כן עפ"י הרוב. ובנרות חנוכה עפ"י הרוב מקרב נר הדולק אל נרות חנוכה להדליק אותן כן הענין של שני אופני נשיאות פנים ולפ"ז יבואר דבאמת כל מי שאמר הקב"ה וותרן כו' ואין נושא פנים של החוטא כמות שהוא ח"ו אבל השי"ת מאיר בקרב אחב"י אורו לעורר אהבתינו אליו ית"ש. וז"ש ישא ה' פניו אליך ועי"ז משים השלום לרחוק ולקרוב שלום בכל מיני השלימות. וענין הדלקת נר חנוכה נ"ל. עפ"י אי הדלקה עושה מצוה אי הנחה עושה מצוה. והבן. אמנם צריך לבאר למה נקט דקדוקי מצית של ברכת המזון. ונ"ל דהנה ראוי להבין למה דוקא ברכת נהנין לאחריו דאורייתא ולפניו רק דרבנן. ובברכת התורה לפניו דאורייתא ולאחריו דרבנן וכבר עמד בזה הק' הרא"ה ז"ל ויבואר לקמן בדבריו. גם צריך להבין למה מה"ת דוקא בכדי שביעה. גם למה בבהמ"ז לפניו רק דרבנן הא המשילו חז"ל לגזל ולמעילה ע' ברכות דל"ה ע"ב והנה כאשר זכינו לעלות בגורלו של השי"ת ובחר בנו מכל עם וקרבנו להר סיני ונתן לנו תורתו היה הכוונה מאתו ית"ש להיות אצלינו תוה"ק עיקר כל חיותינו ולהגות בו יומם ולילה בדרך חולת אהבה וכל עניני עוה"ז רק להיות טפלין דטפלין לנגד אורייתא קדושה כ"א מה שצריך ההכרחי חיי הנפש. כי גם הגוף תוך של הנשמה כעין שפי' מו"ח ז"ל מאוה"ג הגאון מליסא בעל חו"ד ז"ל לא מצאתי לגוף טיב משתיקה היונו שאין לה מעלה לגוף רק במה שזכה הגוף להיות תיק הספר זה הנשמה שבגופו של אדם ברתה דמלכה. וקיי"ל דעיקר פוטר בכ"מ הטפל ולכן מה"ת ל"ש ברכת נהנין לפניו כי כל הנאות של עוה"ז טפל לתוה"ק ונפטרת בברכת התורה. ולכן מה"ת ל"ש ברכת התורה רק לפניו בעת קימו לעבודת השי"ת וברכה לאחריו ליכא כי אין שייך לברך לאחריו הא המצוה שלא להפסיק כלל רק ההכרח ואינם פטור מלברך. ולכן בתורה ל"ש ברכה לאחריו כלל אבל לפניו