אור דוד ו

(קושיית מדרש הנ"ל אטו לשבטים לא אפ"ל עפמ"ש הפ"ד דיוסף ושבטים פליגו אי דין ישראל להן כו' ואחז"ל ודוד משכיל בכל דרכיו וה' עמו מלמד שהלכה כמותו דלאוקמי גירסא סיעתא דשמיא עי' מגילה ד"ז ע"ב. וז"ש ויהי ה' את יוסף שהי' הלכה כמותו ולכן הי' איש מצליח. ועי' יומא דף כ"ו דלא אתי מורה הוראות אלא מלוי ויששכר והקשה המהרש"א מדוד ותירץ מלך שאני ובזה ניחא מה שסמוך לו דוד משכיל ויהי שאול עוין את דוד שראה תכסיסי מלוכה מדהלכה כמותו ומסיק שמעתא אליבא דהלכת' וע"כ משום דעתיד למלוך) (מבהמ"ח)

מדרש הנ"ל איתובין ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אפ"ל למ"ש המד"ר בראשית פ"ג ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים ויהי בוקר מעשיהן של צדיקים יום אחד שנתן להם השי"ת יום אחד ואי זה זה יום הכפורים. ויובן עפמ"ש בסה"ק אותיות רשע שער כי רשע שער לצדיק ע"י הרשע ניכר צדקת הצדיק דמבואר ברמב"ם מי שזכיותיו יתירין על עונותיו הוא צדיק. וז"ש שניתן להם דגם הצדיק צריך יו"כ ובשביל מעשה רשעים משמש צרה וניכתב ויהי

מדרש הנ"ל איתובין ויהי ערב ויהי בקר ומשני שכל הנברא צריך תיקון ובגמ' ל"ל הך תירוצא ודחי הך דויהי לישנא דצערא ובגמ' פריך מויהי כאשר ראה יעקב את רחל ובמדרש לא מייתי כלל הך פירכא: ונראה דהא כתיב ויבך א"כ היה צער ורש"י כתב שראה דאינה נכנסת עמו לקבורה. ובמדרש איתא דרועים אמרו שפרץ גדר שגדרו ממבול ח"ו ע"כ הי' לו צער גדול. אמנם הגמרא דפריך נראה דהנה שלשה עדרי צאן לרמז על הגלות שהאבן עפ"י הבאר הוא היצה"ר שנקרא אבן ומונע חכמה והשכלה שהוא באר להשפיע. ורחל שמבכה על בניה מעוררת הגאולה רק כ"ז שלא בא זמנו מבכה. שאין משגיחין ח"ו ולעתיד יגולל האבן ויבער היצה"ר ויהיה באר חיים שידעו תועים בינה ויטו כלם שכם אחד לעבודתו ותברך. וזה פריך הגמ' יען יעקב מכונה על הקב"ה ורחל שם תואר לשכינה וכאשר יתקיים כאשר ראה יעקב את רחל יבוער היצה"ר ויהיה שמחה בעולם ומה צער שייך. לכן שפיר פריך. ומד"ר שפי' הכ' עפ"י פשוטו שבכה על הגלות. ולא נקברה עמו כדי שתבכה על בניה והוי לישנא דצערא. וישק יעקב לרחל עפ"י פשוטו שיהב לה מזונות כמ"ש על פיך יושק כל עמי

במדרש כ"מ שנאמר והי' שמחה ויהי פעמים שמחה פעמים צרה נ"פ והי' הוא שם הוי' והוא שם הרחמים ולכן בכ"מ שנזכר הוא רחמים ושמחה תמיד אבל ויהי עולה אל במספר דמצינו אל חסד ומצינו אל קנא אל זועם לכן יש בו צער ושמחה. ובזוה"ק מתרץ מה דמצינו אל חסד כו' על נכון וכ' בחי' בכ"מ

בילקוט אסתר הוא אחשורוש ה' הוא לטובה ה' הוא לרעה. הוא הי' גבור ציד. הוא עשו אבי אדום. הוא דתן ואבירם הוא המלך אחז. הוא אחשורוש. לטובה הוא. אברהם. הוא משה ואהרן. הוא חזקי' המלך. הוא עזרא עלה מבבל. דוד הוא הקטן ר' ברכי' בשם רבנן אית לך אף אחד דאיהו טב מכולן. ה' הוא האלקים שמדת רחמים לעולם בא לבאר כי זה לעומת זה עשה אלקים. כי לשון הוא על דבר מפורסם. לכן כאשר נבראו אנשים שהיו מפורסמים בטובה. ככה היו אנשים מפורסמים ברעה. ומבאר כי נמרוד הוא היה גבור ציד לפני ה' שהיה הוא הראשון בעניני ע"ז כי דורו של אנוש לא היו עובדין ע"ז כלל רק היו משתחוים לחמה כמ"ש הרמב"ם בפ' עכו"ם ע"ד שהיו סבורים שראוי לכבד עבד ושרי המלך. אכן נמרוד הוא הי' מכוין למרוד בו. ונגד זה הי' אברהם שפרסם אמונת ה' שלא הי' מי שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם כמ"ש המפרשים. וכמ"ש במד"ר אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה כל העולם כולו וזה נגד ע"ז של נמרוד. נגד עשו אבי אדום אמר דוד הוא הקטן כי הנה ביארו רז"ל במד"ר שדוד היה אדמוני כמו עשו לכן לא רצה שמואל למשחו עד שאמר לו הקב"ה אל תבט אל מראהו רק זה אדמוני עם יפה עינים שאינו הורג אלא בסנהדרין דן דינא וקטל. משא"כ עשו על חרבו יחיה.