אור דוד ה

ע"ד שאמר דהע"ה בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו כי היה בתוקף בטחון שבעת צרה היה בוטח בתשועה ועלה שלבו כאלו כבר נושע והי' שמח בצרתו כאלו הי' אז נושע והי' משורר כאלו כבר הגיע אליו התשועה ולכן נקרא תהלים כי גם בעת התחננו הי' משורר כי אמונה תקוע שלבו שיושע ועלה בלבו השירה וז"פ אז ישיר פי' רש"י עלה בלבו שישיר כי אז הוא על זמן מוקדם כמו נכון כסאך מאז היינו מקודם בריאת עולם כן משה בעת שקרב אל הים והיו בצרה גדולה עלה בלבו שישיר כי בטח שיהי' נושע והוא כמו בן יחיד לפני אביו אשר בהציקו מאוד בוטח כי אביו לא יעזבנו במצוקה ויחמול עליו ויחלצהו וכל עוד שצרתו חזקה יגדל בטחון בישועה יותר כי בודאי ימלא עליו חמלה לכן יעקב שהיה המצוקה בבית לבן שביקש לעקור את הכל ורוב אורב היה לו בטח בישועה ועסק בספר תהלים שהי' משורר להשי"ת כאלו כבר נמלט ממנו וכן מרמז כאן בבואם למצרים לגלות כי בטחו בגאולה והיו משוררים לד' כאלו כבר יצאו מגלות וזהו הרמז בס"ת תהלים ובדרך זה פי' אאמ"ו הגאון ז"ל אבד"ק פיעטרקוב הכתוב עלי אלקים נדריך אשלם תודות לך. דכ' טוב אשר לא תדור וע' תוס' חולין ד"ב דשרי לידור בעת צרה והראי' מיעקב שנדר וז"ש כאשר עלי נדריך היינו בעת צרה שרשאי לנדור הנני בטוח שאשלם תודות לך שתושיעני ואודה לך על הישועה וז"ש מהלל אקרא ה' ומן אויבי אושע כאשר צריך אני להוושע אהללו מיד בגודל בטחון שיושיעני ופח"ח

(ולמ"ש תוס' דשרי לידור בעת צרה פי' אאמ"ו המחבר ז"ל מחז"ל בפסחים דף ח' ובר"ה ד"ד האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני ה"ז צדיק גמור והקשו תוס' הא הוי ע"מ לקבל פרס ואמר לפר"ש אף דשרי לנדור בעת שבנו חולה ר"ל ואמר סלע זו לצדקה היינו נדבה מדקדק במעשיו שלא לנדור מוכח דצדיק גמור הוא דנזהר אפי' מן הדבר שמותר לו ונכון (וצ"ע מר"ה ד"ד ע"ש) מבהמ"ח)

עלי אלהים נדריך אשלם תודות לך אפ"ל דתוס' כ' שרי לנדור בעת צרה. ונדר זו צדקה. גם אחז"ל בזבחים ד"ז חטאת קודם לעולה וכיון דכ' תודות תשובה מקודם שיהי' הדורון אחר החטא. א"כ יש כאן תשובה תפלה צדקה. וז"פ הכ' עלי אלקים נדריך יה"ר שאזכה להודות לך באשר תושיעני ומדנקט תודות ע"כ תשובה מקודם ואשלם תודות זו תפלה ודו"ק

מדרש כ"מ שנאמר ויהי משמש צרה איתובין ויהי ה' את יוסף אפ"ל למ"ש במד"ר בראשית פרשה פ"ו הא אם שאר שבטים לאו כו' אלו גדולים וברשות אביהן אבל זה שהוא קטן וברשות עצמו לפיכך ויהי ה' את יוסף. א"כ הי' משום שלא הי' ברשות אביו והי' לו צער. עוי"ל דיוסף הי' קודם לשבטים במצרים דלמחיה שלחו השי"ת להכין להם הדרך הטוב ומצרים ערות הארץ ולמען שלא יחטאו ח"ו היה ע"י יוסף שהוא ראש לחסידים צדיק יסוד עולם יסוד סיומא דגופא אות ברית קודש שהוא שומר הברית בעובדא דילי' ופעול קדושה שיוכלו להיות במצרים ולא יחטאו ותוה"ק העידה ע"ז במה שחתם שמו על שבטי י"ה ומובן מי שרוצה להפוך איזה דבר מהיפוך אל היפוך יגיעתו גדולה מעשיית דבר חדש ויוסף שהי' מוכרח להרבות קדושה במקום ערות הארץ הי' לו יגיעה בזה. והוא תמיד עבודתו לעורר רחמים וחסד כמ"ש במדרש יוסף ראש לחסידים וחסיד היינו במה שהוא לפנים משורת הדין וז"ש ויהי ה' את יוסף היינו שם הוי' שהוא רחמים אבל את שאר השבטים שהיו בארץ הקדושה היו יכולין להיות אף בבחי' מה"ד כמ"ש בשבת דנ"ה כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה הרי דלא חטא מאומה והי' יכול להיות אף לפי מה"ד אבל יוסף שהי' במצרי' הי' צריך לרחמים שיהי' נשאר בצדקתו ויאיר הדרך לכל עם ישראל וז"ש ויהי ה' את יוסף ומיושב קו' מד"ר הנ"ל ולפי מה"ד אי לא הי' לו סיעתא דשמיא לא הי' יכול לפעול כל מה שהי' צריך לפעול וזה ע"י מצרים ממילא מובן גודל הצער שהי' לצדיק הזה מן המצרים וערותן ומשמש צרה: