אור דוד נט

כי מרדכי הי' ניצוץ משה רבינו ע"ה ואצל משה מצינו בגיטין פ' הניזקין מימות משה עד רבי וכן מרבי עד ר' אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד והטעם כיון שהוא הי' הנותן תורה. משה תורה שבכתב ורבי סידר משניות תורה שבע"פ ור' אשי סידר הגמרא שהוא פלפול התורה ראוי להם תורה וגדולה כי אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. ואמרו חז"ל דגם בימינה עושר וכבוד ולכן מרדכי ואסתר שהם סיבה לקבלת התורה דהדר קבלוה בימי אחשורוש לכן היו בגדולה מוכתר והי' לו עושר המן. וז"ש נבחר שם מעושר רב שיהי' השם מתוך עושר רב ג"כ ולא יהי' התורה בלי גדול' רק השם מתוך עושר רב שהי' עושר המן ניתן לו וכן הכסף וזהב ליעלת חן אסתר. ומפורש המדרש שיש להתפלא על אחשורוש שאמר הכסף נתון לך האם הי' שונאי בצע הלא מצינו וישם המלך אחשורוש מס על הארץ. וכן בהראותו את עושר כבוד מלכותו א"כ אוהב כסף לא ישבע כסף א"כ למה נתן הכסף להמן. רק מאת ה'. כי השי"ת אמר אתם מכרתם שלי על שלי ישראל בחילופי כסף הלא גם הכסף לי הוא לי הכסף ולמאן די יצבא יתננה השי"ת ולכן כיון שלב מלך ביד ה' נתן בלבו להחזיר הכסף למען יתעשר מרדכי אח"כ בשימו על בית המן. משא"כ אם לקח אחשורוש הכסף לא היה נותן כספו לאחר לכן נתן בלבו מי שלו הכסף אשר יאמר הכסף נתון לך ויהיה עושר המן למרדכי אח"כ בשימו על בית המן לכן ראינו כי נבחר שם מרדכי וצדקתו שיהיה מעושר רב בתורה וגדולה. ובזה י"ל מאמר נדרים ממה נתעשר משה מפסולתן של לוחות כי הנה בימינה אורך ימים עוה"ב ודברים רוחנים והפסולת הוא עושר וכבוד כמו כסף שיש בו סיגים מבדיל שהמזוקק הוא כסף והפסולת בדיל כן אורך ימים וחכמה הוא בימינה והגדולה הוא הוא כפסולת שמעורב בכסף. אכן בשמאלה עושר וכבוד לבד כי אין לו רק הפסולת ולא המזוקק. וזהו במדרש יש עושר שמור לבעליו לרעתו זה המן כי העושר שהיה שמור לבעליו שלא יגע בו אחשורוש רק החזירו לו ואמר הכסף נתון לך זה היה לרעתו שיפול הממון ביד שונא הוא מרדכי

יש עושר שמור לבעליו לרעתו כי יש עושר שמבזבז לצדקה אכן מי שאינו נותן מאומה רק שמור לבעליו לבל יגע בו אחר להנות ממנו אז לרעתו כי ח"ו יענש עי"ז וז"ש במדרש זה יתנו כל העובר על הפקודים כמין מטבע של אש הראה למשה פי' שהיה מתקשה שהדל יתן מחצית השקל שהוא דבר קשה מאוד שהדל יתן והראה למשה מטבע של אש. פי' שהעושר כמו אש שורף להעניש בגיהנם למי שאינו עושה טוב וכאשר יאמר להם דבר זה לא ימנעו מתת למען ינצלו מזה. הריב"ש בתשובתיו פי' לפעמים ע"י עושר שמור לבעליו לרעתו כשנגזר לו רע ח"ו ע"י עשרו שמפזר לצדקה. ניצל מרע. ופח"ח

(ב) בשלשה ועשרים בו במד"ר ויחי ע' יום שבין איגרת לאיגרת כנגד ע' ימים שגמלו חסד מצרים ליעקב אע"ה. נראה כי אמרו במגילה פ"ק ואותי יום יום ידרושין כל העוסק בתורה יום אחד בשנה כאלו עוסק כל השנה כולו ולמד ק"ו ממרגלים בשביל מ' יום נגזר ארבעים שנה אם למידת פורעניות כך למדה טובה עאכו"כ. ולפ"ז ה"נ הנה מצרים גמלו חסד נגד ע' שני חיי אדם כן גמלו חסד ע' ימים שיחשב יום לשנה כאלו כל ימי חייהם גמלו חסד ואם למידה טובה כך כמו כן להציל מפורעניות הנגזר על ישראל יצאו ידי הגזירה במה שהיה להם צער ע' ימים יום לשנה כמו מצרים שגמלו ע' ימים נגד ע' שנים כי הגם דורות הראשונים היו מאריכים ימים יותר כבר כ' הרמב"ם במ"נ כי זה רק לאנשי סגולה אבל לא שאר הדור שהיו חיים כמו עתה וא"כ הי' רק ע' שנה

(טז) ליהודים היתה אורה בפ"ק דמגילה אר"א אורה זו תורה שנאמר