אור דוד נו

תרומות כו' ובגמ' דרשו ששיעור תרומה אחד מחמשים תרי ממאה א"כ ה"ה שצוה השי"ת לתת תרומה מחצית השקל משמע שכל פדיונם חמשים פעמים ככה כיון שתרי ממאה היה וא"כ כיון שמאתים ככר של חול הי' מחצית השקלים א"כ כל פדיונה היה חמשים פעמים ככה עולה עשרת אלפים ככר. וז"ש התוס' כל פדיונם ולא תרומה שהוא תרי ממאה. והבן

(יג) ויאמרו לו חכמיו. בגמ' קרי לי' אוהביו וקרי לי' חכמיו. נ"ל ע"ד אוהבי עשיר רבים כי כאשר האדם בהצלחה יאהבוהו רבים והיו אוהביו וכאשר ראו שירד מהצלחה ואמרו אם מזרע היהודים מרדכי כו' נפול תפול לפניו מיד נכבה רשפי אהבה ממנו ורק היה בגדר חכמים

אם מזרע היהודים מרדכי. הנה עמלק הוא רצועה מרדות לישראל כי הוא מזרע עשו ובוטח על זכות אבות ולכן המן הכניס א"ע בענין כזה. אכן אחז"ל בברכות פ"ק התולה בזכות עצמו מטיבין לו בזכות אבות. והתולה בזכות אבות מטיבין לו בזכות עצמו וז"ש לו אם מזרע היהודים מרדכי היינו שתולה בזכות אבות ואז יתלו לו בזכות עצמו וזה אין לך כלל. זכות של עצמך. ובודאי לא תוכל לו

ז (ד) אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי. קשה מדוע לא יראה פן יחזיק אחשורוש בזה וימכרם לעבדים ולשפחות. ונ"ל עפמ"ש במדרש והתמכרתם לעבדים ולשפחות ואין קונה בימי אחשורוש והנה יש לפרש הפסוק בשני דרכים או שתקוה טובה הוא שלא יהיה קונה עליהם א"כ ממילא לא יוכל להמכר כלל או שלא יהיה קונה עליהם רק להשמיד ולהרוג ויבאו לאבדן לכן שפיר אמרה אלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי כי ע"ז אינה יראה דלא יהי' קונים וכיון שתפעל שתתבטל מורת השמדה א"כ ממילא לא יגיע לישראל הפסד כלל כיון שאין קונה

(ה) מי הואזהש וגו' אשר מלאו לבו לעשות כן. הקשי המפרשים הא המן אמר לו שעשרת אלפים כבר כסף ישקול ביהודים לאבדם והוא אמר לו הכסף נתון לך והעם לעשות כטוב בעיניך. וא"כ היאך אמר מי הוא זה שמלאו לבו לעשות כן. ונראה לי ע"פ מ"ש הרמב"ן על ארמי אובד אבי שהוא מגזירת תועה בדרך וגולה ממקום שהי' אבי גולה לארם לבית לבן. ע"ד תעיתי כשה אובד כו' ע"ש וא"כ כיון שאמר לה"ר המן על ישראל שאין לאחשורוש שום מס מישראל ודתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם שאין תועלת לו להניחם במדינתו לכן כתוב לאבדם שיהיו גולים כי אחשורוש לא היה מולך בכיפה כמבואר במדרש שהיה מקדם מלך על רנ"ב מדינות ואח"כ כשמחאה על בנין בהמ"ק לא היה שליט רק על קכ"ז מדינות רק ישראל היו כולם תחת ממשלתו. א"כ המן בקש שיגרשם רק המן עשה בערמה אשר כתב במכתבים להשמיד להרוג ולאבד פי' שיהרגו אם לא יצאו מן המדינות ביום אחד בכל מלכות כו' א"כ היה הגזירה שאם לא יערקו מכל הקכ"ז מדינות ביום אחד יהרגום. א"כ כיון שעד יום שלשה עשר היה האגרת סתום וחתום וביום אחד לא אפשר להלוך ממדינה זו א"כ ממילא ניתן להשמידם וזה לא ידע אחשורוש כלל. כי אחשורוש דימה שיתנו זמן עקירה כפי ערך הראוי לכ"א למכור חפציו ולילך לאט לאט לרגל המלאכה ורגל הילדים. ולכן אסתר בבואה שנית לפני המלך בקשה גם על זאת להעביר את רעת המן פי' מה שחשב לגרשם ואמרה כי איככה אוכל ולראות ברעה אשר ימצא את עמי ולראות באבדן מולדתי. כי הנה בגירושים כמו גירוש פורטיגאל היה הרבה לשבי ולביזה ולחרב. ונמצא מגיע מזר אם כי אינו ח"ו כלי' ממש עכ"ז רעה יהיה להם. וגם כי קשה לה להיות יחידה מכל מולדתה בארץ נכרי'

עוד נ"ל לפרש כי הנה העשרת אלפים ככר כסף שרצה המן ליתן לכאורה תמוה כי בזה נתן מקום לאחשורוש לבלתי יאמין.