אור דוד נה

ונדדה שנת המלך ולכן נאמר בלילה ההוא לשון וכר בוי"ו

(ד) על העץ אשר הכין לו בגמ' תנא לו. הכין. והוא תמוה ונראה דהנה ביאור מבואר בילקוט שהיה דף מן התיבה ולמה נזדמן דף כזה. רק כי הנה התיבה הי' להגין על נח הצדיק ולהעניש הרשעים כי לולי התיבה הי' כל העולם ניצולין בשביל נח הצדיק לכן התיבה שהי' הגנה לצדיק ויוכל הרשעים לשטוף בזרם המבול. לכן אמר העץ הידוע שהוא ממבול ודאי לא הי' מוכן למרדכי שאדרבה הוא היה הגנה לצדיקים רק לו הכין שכן הי' במבול התיבה לנח כדי שיוכל לבא המבול על הרשעים כן היה מוכן להמן. או יבואר עפ"י משל לאחד מהשרים שהיה לו עבדים אהובים לו. גם היו לו עבדים שהיו עבדי אביו ולא היו רצוים לו. והי' בחטוא אחד מעבדיו הענישו בפרהסיא ולעבדי אביו בערמה שלחו למקום רחוק ושם צוה לפקידו אשר יענישו. ושאלו אותו מדוע לאהוביך תביישם בפרהסיא ולאותם שאינם נאמנים בעיניך תוכיחם בצינעה. והשיב כי למשרתי אענישם בפרהסיא למען יקחו מוסר ויהיו נאמנים אכן עבדי אבי אשר רצוני להרחיקם ולמה לי לכלכלם רק לא אוכל כי עבדו את אבי א"כ לא הענשתים בגלוי למען יראו השאר כי לא אעניש ויעשו גם הם כמוהו ולא אצטרך לכלכלם. כן הדבר אם היה המן חכם לא היה לו לרצות לתלות את מרדכי על אשר אינו כורע לו ועבר על מצות המלך כי עי"ז יהיו נזהרים שאר היהודים לקיים מצות המלך ויאהבם המלך ולא יעשה להם רע א"כ היה לו להעניש בצינעה ולא על עץ חמשים אמה למען יחטאו לעבור מצות המלך ויקצף המלך עליהם רק היה נכון ההכנה לתלות המן ועי"ז יקחו מוסר לבלי ישלחו ידם ביהודים עוד

(יא) ויקח המן את הלבוש. בגמ' אתיא מלא קומצא דידכו ודחי עשרה אלפא כ"כ דידי. ענינו דעומר היה מן השעורים וניכר כמה גודל חביבות ישראל להשי"ת וכי שמו נקרא עליהן שנטל מהם מתנה מועטת ממאכל שאינו מאכל אדם אי הוה מצד הנותן הי' אומרין הקריבהו לפחתך הירצך רק מרחימתא עזיזא להראות אהבה כי חשובה בעיניו כדבר גדול. והמן רצה לשחד במתנה מרובה להשביע עין הרשע אכן מה יעשה בו"ד אם ה' בעוזרינו ומחבב אותנו ליקח מאתנו תשורה קטנה מלא קומץ ולא חפץ שנקריב עצמינו לפניו וחביב בעינו דבר קטן מאתנו ואם ה' יעץ מי יפר. ומזה הי' ראוי לשקול בעצמו הוא כמה רחוק ממלך אביון שהיה צריך לשחדו ברצי כסף מרובה כ"כ ואנחנו עם בנ"י כמה חשובין למלך מלכי המלכים ב"ה. וז"ש קימץ דידכו פעל יותר. הבן. אתיא מלא קומצא כי עומר אי נוטלין ממנו מנין אותיות המן נשאר רכ"א שהוא מה שאמרו כסא דברכתא דדוד לע"ל הוא רכ"א לוגין שנשאר כוסי רוי'. ואם נוטלין מה שעולה אותיות מרדכי נשאר מ"ב שהוא שם מאנא בכח שהוא נותץ ומשבר המזיקין ולכן במדבר נסעו עפ"י מ"ב מסעות לשבר ולהכניע הרע. וא"כ אם ארור המן ומסירין המן ממלת עומר מלא בוי"ו נשאר ברכה שהוא רכ"א לוגין ואז ברוך מרדכי.. ואם מסירין מרדכי אז נשאר ג"כ להכניע הקליפות המן. ובזה י"ל עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הש"י יכפר: עיין תרגום מג"א דלהמן היה ר"ח בנים ורוב ולבד זה היה לו עשרה ושמשי והמן וזרש הוו רכ"א וזה לעומת זה עשה אלקים ונתבטלו כולן ע"י כסא דדוד דהוי רכ"א בקדושה הש"י יכפר

בתוס' מגילה די"ז ודחי עשרה אלפא כ"כ כו' וכתב דחצי שקל היה פדיון נפש והיה נותן מת"ר אלף כל פדיונם. וכבר עמדו ע"ז רבים ועיין בס' פנ"י. ומה שנראה לי עפ"י שאמרו שככר של קודש כפול הי' וא"כ אם היה במשכן השיעור מאה ככר היה של חול מאתים ככר. והנה מחצית השקל נאמר בכתוב ויקחו לי תרומה וכבר פי' רש"י שג'