אור דוד נד

מכי ימות ובן אין לו ומהו ענין ממונא למאן לואם ימות ל"ל הממון. וצ"ל דאמרו חז"ל פרק י"נ כל מי שאינו מניח בן ליורשו הקב"ה נתמלא עליו עברה. כתיב והעברתם את נחלתו כתיב עברה. א"כ היו מצטערים ישראל שאף במיתתם ימלא עליהם השי"ת עברה כיון שלהשמיד ולהרוג ולאבד כל הדין ממונא למאן שאינו מניחין בן ליורשו ואף בעוה"ב יסבלו מצער העברה של הקב"ה ואלו לא הי' הגזירה כ"א בעוה"ז לא הרע בעיניהם כ"כ שאינו רק עולם עובר אבל כיון שהקדוש ב"ה מלא עברה לכן הרע להם כ"כ. ולכן אמר השי"ת בני שרוין בצער

או י"ל דהנה האדם שימות למה יניח רכוש אשר לא לו הוא. אכן כיון שמניח בן או בת או קרוב מחויב להשאיר לו ירושה. אמנם כאן שח"ו להרוג ולאבד ולהשמיד א"כ אין כאן ירושה כלל. וא"כ כל הדין ממונא למאן הוא לכן הפקירו כל חמדת ממונם ואמר תרעא ליפתח ויקח כל איש מה שירצה כי מה בצע בממון. וע"י פתיחת השער יהיה להפקר ממונם. א"כ נצטערו בזה כי אין להם מה להגן על עונותיהם כי צדקה מכפרת שנאמר בחסד ואמת יכופר עון אבל כאן אין כאן צדקה כלל שאינו נותן משלו כי הפקר הוא וכל הרכוש כחרסי אדמה נחשבו כיון שלא יירש בנו כמ"ש אברהם אבינו ע"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי א"כ אין הנתינה חשוב א"כ כיון שח"ו נפלה מצות צדקה כיון שהפתח פתוח והוי הפקר וא"כ מה יגן עליהם וזה הוא צערם שהשי"ת ריחם עליהם

בלילה ההוא נדדה שנת המלך. שנת מלכו של עולם והא כתיב שינה אין לפניו רק הוא ע"ד משל לאחד שרצה לדעת משרתיו אם הם אנשי אמונה עשה עצמו כישן למען יראו אם ילכו לארגז לפתוח ולגנוב ובהרגישו כי פתחו ורוצים לבצע מעשיהם אז יחנודד בשינתו אנה ואנה ואז ייראו משינתו לקחת פן יתעורר. כן הדבר הקב"ה מסתיר פניו לפעמים ורוצים לכלות ישראל כי יסברו שהקב"ה העלים השגחתו וכמאמר המן אלקיהם ישן הוא אכן בלילה ההוא נפל פחד על אחשורוש כאלו התעורר משינתו הבעה"ב ודמי שנדדה שנת מלכו של עולם שייראו לנפשם לבלתי יפרצו רק הראוי והביט אחשורוש על משפט הראוי

ובזה יובן מאמר חז"ל אכילת פסח עמדה להם בימי המן שנאמר ואכלו את הבשר בלילה הזה. ונאמר בלילה ההוא המדרש מדייק ההוא בוי"ו ולא ביו"ד לשון זכר אף כי בכ"מ הלילה לשון נקיבה. וכן באכילת פסח נאמר בלילה הזה ולא הזאת רק בליל פסח היה הלילה כיום. דבכל לילות מעט מצות. וכל משפטי קרבנות אינן אלא ביום וכן כל מעשה מצות ביום. אולם בלילה דלשינתא איברי ואין מעשה המצות עומד העולם על מעשה המצות שעושין ביום והלילה מקבלת השפעה מיום להתקיים העולם לכן היא לשון נקיבה. הכן בליל פסח שעיקר מצות הן בלילה אכילת פסח מצה ומרור וביום ט"ו אין שום מצוה, א"כ הלילה א"צ ליום רק זכותה גורם להתקיים העולם לכן בלשון זכר נאמר לילה הזה דלא בא מדת לילה מיום. דביום י"ד אסור לאכול פסח ובליל ט"ו מותר. ומצה ומרור מדאוריית' מותר רק מד"ס אסור כבועל ארוסתו בבית חמיו. ולכן באכילת פסח יש ללילה הזאת קדימה ומעלה מיום העבר ועתיד כי בלילה הזאת נגלה ממ"ה והיה כמו התעוררות משינה לגער במצרים שכביכול עשה עצמו ישן. ולעומת זה צריכין ישראל להתאמץ במצות לעורר משינה כי הקב"ה לא שינה. ושינה אין לפניו כ"א בהתרשלות. ישראל מעבודה ומסתיר פנים בעבור שמתרשלים וישנים מן המצות והוא מ"ש חז"ל ישנו עם אחד בחד דרש ישנים מן המצות וחד דרש אלקיהם ישן והכל חד כי כמעשה תחתונים כו'. אכן בלילה הזה הי' התעוררות משינתו לגער בעושי רע