אור דוד נג

שהיתה ממשפחת שאול. שוב מצאתי בסיע"ד

(יא) את אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו על השרים ועבדי המלך. עפ"י מאמר הגמ' בברכות דר"ג אמר לא שהוא גדול ממני אלא אני דומה כשר לפני המלך ורחב"ד כעבד לפני המלך כי הנה השר יש לו התנשאות ומעלה רמה אצל המלך אבל עכ"ז לא עייל בלי בר ונכנס ברשות ולא בכל שעה יגש. אכן העבד בכל שעה יגש אל המלך. והמן היה לו התקרבות אצל המלך בשני המעלות שגדלו על כל השרים וגם גדלו מכל עבדיו שבכל עת היה יכול ליגש אל המלך בלי בר ורשות

(יד) יעשו עץ גבוה חמשים אמה. בילקוט תנא רחבה י"ב אמות וזרת. והוא תמוה מנין להם ולאיזה כוונה הזכירו זאת. ונ"ל כי הנה זרת פרש"י ביחזקאל ל"ט כשאתה מונה זרת לכל צד נמצא אמה על אמה א"כ מוכח שזרח הוא חצי אמה. וכן מוכח בילקוט על חשבון מתליית בני המן. והנה כשנחשוב חמשים אמה גבוה על רוחב י"ב אמות וחצי יהיה עולה החשבון תרכ"ה אמות די"ב פעמים חמשים עולה ת"ר. וחצי מחמשים הוא כ"ה ועולה ביחד תרכ"ה אמות והנה יש תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן שחשוב החינוך. וז' מצות שהן לב"נ אף שהן בכלל תרי"ג מצות מ"מ יש למנותן בפ"ע ואזהרתן הוא מיתתן משא"כ בישראל. נמצא עולה הכל תרכ"ז צא מהם שני מצות דרבנן מגילה וחנוכה שלא היו עוד בימי אחשורוש נשאר תרכ"ה מצות לכלל העולם. ולכן עשה העץ גבוה חמשים אמה ורוחב י"ב וחצי לרמז שאף אם ישראל מקיימו כל המצות ולא פגמו אפילו באחד מהם עכ"ז יוכל לשלוט בם כיון שכ"א בפ"ע לא קיים כלום ואינם נחשבים לאגודה אחת כמ"ש מפוזר ומפורד בין העמים שפירשנו לעיל אשר בגלות גם יש פירוד בין אחדות ישראל בכללם ואינם כלו כגוף אחד. א"כ כ"א כשיחשוב לבד לא קיים כל התורה כולה

ובבקר אמור למלך ויתלו את מרדכי בילקוט איתא ויתלו כו' בעידנא דמרדכי קורא ק"ש. והדבר תמוה דמה"ת ירצה לתלותו בזמן ק"ש שהוא מצוה. ונראה לי עפ"י משל לאחד מהגבירים שהיה לו כותב נאמן בעסקיו והשיג משכורתו ששה סלעים לשבוע. ובא איש אחר לבקש מהגביר אשר הוא יעמוד במשמרתו תחת הראשון בעד ארבעה כסף רק הגביר לא אבה להדיחהו מפרנסתו כי נאמן הוא בעיניו ופעם אחד שמע כי הכותב אמר לפני אדונו כמה הוא שומר אוצרו וחש לטובתו. אז הבין האיש כי עת לדבר אם ככה חפצת בריות אדוניך להשליך חייך מנגד בעבור דבר מועט אנכי אקום על משמרתך וירויח בזה אדוניך מאה כסף לשנה. ואם בעבור ריוח מעט תשליך חייך מנגד ראוי בעבור דבר גדול לסור מבית אדוניך. כך המן לא היו יכול להרע למרדכי כי ידע אשר קרוב ה' לכל קוראיו באמת ואם. יצעק יענהו צמצם הזמן בעת ק"ש שמקבל אחדותו למסור נפשו על קדושת שמו הגדול ואז מקבל עליו באהבה ומצפה כענין שאמר ר"ע כל ימי הייתי קורא הפסוק והייתי מצפה אימתי יגיע לידי ואקיימנו. א"כ אז כוספו חזק למסור נפשו על קדושת שמו יתברך ואז לא יתפלל להנצל ויוכל לשלוט בו כי הריגתו היא עבור קדוש השם שלא יכרע להמן שחקק ע"ז על לבו. ולזה הוא מצפה מרדכי וע"כ דימה המן שאז יוכל לו. אכן השי"ת רגלי חסידיו ישמור

ו (א) בלילה ההוא נדדה שנת המלך. בילקוט אסתר עסוקה בסעודתו של אחשורוש. מרדכי עסק בשקו ובתעניתו המן עסק בעץ ולא היו ישינים כולם באותו הלילה. אמרו ישראל לפני הקב"ה כתיב איש כי ימות ובן אין לו ואנחנו להשמיד ולהרוג ולאבד אמר כל הדין ממונא למאן הוא. תרעא ליפתח וליעול כל מאן דבעי. אמר הקב"ה למה"ש ישראל בני בצרה והרשע ישן על מטתו לך ינדוד את שנתו מיד נדדה וכו' אינו מובן הקושיא