אור דוד נב

יודיענו על מה וכן העובר יענישו בלתי ירגי' מי מענישו ועל מה. אז בודאי לא לכבודו לעשות חיל שייראו מלפניו כי מי יודע הנסתרות. כמו כן הדבר כשראו ישראל הנסים בים ובסיני וכן אח"כ גלוים ונראים שהקב"ה עזר לישראל והכניע הקמים עליהם וכן הענישם על עונם אז היו יכולים לבא לידי טעות שלא היתה נתינת התורה ושכרה ועונשה לטוב לנו כ"א למלאות רצונו יחקה חקק וכן רצונו שיהי' לזה שכר ועונש ואלקים עשה שייראו מלפניו. אבל אין המצוה בעצמו מביאה טובה ועבירה רעה. אכן כשראו באסתר שהיו נסים נסתרים והי' ביכולת ישראל לחשוב בלבבם כי טבע הוא ואינו גמול על שכר ועונש א"כ לא עשה שייראו מלפניו רק הרע נשתלם לרע כרשעתו והטוב כפועלו הרגישו בעצמם שהטוב הוא בעצם טוב וראוי לקבלם. והבן זה

ובזה יתיישב קושיית התוס' למה כפה עליהם הר כגיגית אם מקבלים את התורה מוטב הא כבר אמרו נעשה ונשמע. ולפ"ז ניחא כי הקב"ה חפץ שיקבלו התורה לא בדרך נתינה את התורה רק הם בעצמם ישכילו ויבינו אופני התורה הם יאמינו כי התורה הוא טובה להם וחיים הוא להם אשר יקבלוהו בלי הצטרכות נתינה. ובהכי ניחא הרשב"א מדוע גלו ישראל מעל אדמתן הא הי' להם טענת אונס. וכן קשה מדוע נתחייבו שונאיהן של ישראל כלי' כיון דהי' טענת אונס ולפ"ז ניחא דנהי דהי' אונס על הקבלה מ"מ מיהת היו חייבין בעונש בגדר נתינה כי אף שאנוסים היו מה בכך הא הם מחויבים לשמוע בקולו יתב'. וגם כי עצם הדבר גורם הרע לממאן מלשמוע דאם יפיל אדם עצמו לתוך כבשן האש בלתי כוונה הכי לא ישרף כך הדעה מאליו נגרם וכן הטובה. ורק מה שראתה חכמה עליונה בשוגג לא יענש אדם הוא רק לפי טעם עמוק שיש בזה. אבל בכוונה מה יאמר כי לא רצה לקבל כיון שכן ארה חכמתו עליונה שישראל יקיימו מצות הטוב והרע מאליו באה

אמנם מהו ענין המודעה והבדל בין קבלה לנתינה הוא כך כי המקיים מצד שמחויב לשמוע בקול פקודת אדונו מה שנצטוה עכ"ז הלימוד והוספת החדושים להבין דבר מתוך דבר אין בחיובו כי מה שלא נצטווה לא נצטוה אמנם מי שמבין שהוא תועלתו ותכלית חייו א"כ ירצה להתבונן ולהעמיק דבר מתוך דבר כי הוא עשרו והצלחתו. וזהו פי' דברי תוס' תורה שבע"פ לא אמרו נעשה ונשמע כי התורה שבע"פ שמסור לחכמים כפי כח בינתם להעמיק בענין להבין מה שיערה חכמתו יתב' בתורה התמימה אם מותר או אסור אשר חקירת הדבר הזה וכל כחותיו בלימודו הוא רק לפי שאנו מבינים אשר קיום התורה שהוא בגדר הקבלה. משא"כ אם לא היינו מקבלין אין עלינו לקיים מה שנגזר לבלתי נצטרך לחדש ולהוסיף ולהתחכם להבין דבר מתוך דבר כי אשר לא נצטוה עלינו אינו מוטל וזה פי' מודעה רבה לאורייתא היינו לימוד התורה שבעל פה והמו"מ הי' לנו מודעה עד שקבלנו בימי אחשורוש כיון שעשה מקרא מגילה הוספה על המצוה כפי שרמזו בכתוב זאת זכרון בספר. והבן

(ד) יבא המלך והמן כו' אל המשתה. בגמ' פ"ק דמגילה מה ראתה אסתר שזמנה את המן ר"י אמר מבית אבי' למדה אם רעב שנאך האכילהו לחם. רש"י נדחק מפי התינוקות שמעה כן. ונ"ל מהא דהקפיד שאול מדוע לא בא ישי אל הלחם. הי' כוונתו שבזה ניסה אותו אם שונאו בודאי לא יבא אל הלחם ואם יבא אל הלחם גחלים חותה על ראשו ולא יוכל למרוד בו לכן כשהמליץ יהונתן עליו שאמר מקרי בלתי טהור היא קצף עליו שאול בן נעות המרדות בוחר אתה בבן ישי לבשתך שבשביל כן לא בא אל הלחם כדי שיוכל למרוד בי וזה מבית אביה למדה