אור דוד נא

ממחשבותינו כי האדון רוצה להראות יכלתו ואדנותו למען יהי' ניכר תפארתו וכבודו. לכן מוקים אלה בדרך חק בלי טעם רק למען ידעו ויבינו כלם כי הם עבדיו. אכן הבורא יהב' מרומם מכל. הוא א"נ שישבחוהו כי הכל שברא לכבודו אינו להיות נפעל מתהלחם כ"א להטיב לבריותיו אשר הם יזכו במה שירוממוהו וימלאו רצונו ויהי' המצוה לתכלית טובה להם. ולא ניתן התורה והמצוה רק בעבור יקחו שכר כמ"ש ר"ח בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. ואין התורה והמצוה ניתן רק לתועלת אדם שהמצוה מאירת עינים ומביאתו לתכלית טובה. ולהבין ההבדל בין שתי אלה כי החק שאנחנו מחויבים לשמוע מצד כי כן גזר האדון זאת אינו נחשב רק בגדר נתינה שהוא נותן החק ואנחנו עבדים ומחויבים לשמוע בקולו. ולולי שהוא גזר ועשה החק כיון שגוף הדבר אינו לתועלת לנו כלל ואינו מועיל בעצם כלל א"כ לא היינו לוקחין הדבר. אכן כיון שמצות השם הם בעצם תכלית הטובה כי עיקר הציוי שציוה השי"ת הי' להטיב לבריותיו ועיקר הציוי בשביל תכלית הטובה א"כ אם הי' בכחינו להשיג התכלית הנרצה בטרם צונו היינו מקבלין הדבר מעצמינו בלתי נתינה ולכן ראינו שהאבות קיימי התורה עד שלא ניתנה כי הם הבינו שהוא תכלית הנרצה וזהו בגדר קבלת התורה. וזה נראה לי לפרש ואתה קדוש יושב תהילות ישראל. כי הנה ישיבה מקרי בלי תנועה ולא מתנועע אכן עמידה הילוך נקרא התנועה. וז"ש שאתה קדוש נבדל ויושב תהלות ישראל שלא תתפעל בתהלת ישראל מאומה כ"א הכל הם לתועלת המתפלל. ואין הוא ח"ו מתפעל בתפלת וחהלת ישראל. ומאחר שזכינו להבין זאת כי המצות הם תכלית טובתינו אנו צריכין להודות ולהלל אותו ית' על כל הטובה כע שעשה אתנו להודיענו תכלית טובתינו כי לא היינו מכירין האמת מעצמינו אם לא בהתעוררות שהערה לנו בנסים ומופתים וקבלת התורה בסיני וצוה לנו. כי לא מוחינו סביל דא להכיר הטוב לבחור בחיים האמת. וז"ש הכתוב (משלי ד') שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. פי' כמו שהבן הקטן שומע מה שמייסרו אב שאינו מכיר תועלתו ואינו מבין בעצמו הכוונה רק מקשיב לקול אביו לדעת בינה שידע הבינה כי דעת הוא מה שיודע כמו שאדם ידע שאש שורף ומים מכבה שע"פ הנסיון. לא עפ"י היקש שכלית ובינה מה שמבין בשכלו ומצייר דבר לא ניסה והבינה והי' מקשיב שיהי' בגדר ידועה לפי שכך קיבל מאבותינו כי התורה ניתן באופן זה שאנחנו לא היינו מבינין ארחות השי"ת להכיר מה התועלת הנצמח לנו ואולי ידענו הי' ראוי לנו לקחת הדבר הזה רק לפי שנבערים מדעת אנחנו לכן הי' בגדר נתינה וזה כי לקח טוב מה שמתייחס בגדר לקיחה שהוא טוב באמת נתתי לכם. ולכן נתתי לכם הדבר כדי שתורתי אל תעזובו. כי אל"כ הייתם עוזבים הדבר לפי שלא היתה חביבה להם כ"כ. וא"כ קבלת התורה שקבלו ישראל הוא לאות אשר רק תועלתם הוא ולא לתועלת ולכבוד המצוה כי אל"כ לא הי' צריך לקבלה והי' ראוי שיהי' בגדר נתינה כחק האדון על העבד אמנם חי שייחס ח"ו שהוא אינו לטוב לנו רק יחשוב כי חפץ השי"ת הוא שירוממוהו בקהל עם ועוש' ח"ו את השי"ת כנצרך לבריותיו ומבקש כבוד מבריותיו איש הזה הוא אפיקורוס גמור. כי הוא כביכול שלם בשלימות בב"ת ואין שיעור לשלימותו ואיך יבקש כבוד מקרוצי חומר. והנה נראה ההפרש בין המושל המצוה ומעניש ונותן שכר על שמירת פקודיו. ועברם עליהם אשר עושה כ"ז בגלוי ובפרהסיא יוכל להיות אשר איננו רק לתועלת למען ישמעו וייראו. ועי"ז יקבלו כלם עול ממשלתו ונוכל להכניס בזה כי הוא רק לטובת עצמו שייראו מלפניו אם כן אה יתחפש המושל בהסתר בתוך אנשים לדעת אם נשמר פקודיו וכאשר רגיש במי שחרד לדבריו יעניק לו שר במת