אור דוד נ

ע"ד בצאתי את העיר אפרוש כפי כמ"ש רש"י אמרה הלא לית אתר פנוי מינך ואתה הבורא הטומאה ג"כ ומידך הכל כי לכן אלי אתה בים וביבשה שעי"ז מה שטמא בים טהור ביבשה א"כ כיון שהכל ממך נהי שמקום טומאה למה תסלק רוה"ק מאתי הלא גם במקום טומאה קדושה שולטת והכל מן הקדושה יונק ובלעדה אין קיום כלל וכלל לכן למה עזבתני

במדרש אלי אלי למה עזבתני אלי בים ואלי בסיני ועזבתני. נ"ל כי הנה בים נראה כגבור מלחמה ובסיני כזקן מלא רחמי' א"כ שני הנהגו' אלה בים ובסיני כי בי' הי' הכנעת מצרים ומדה"ד החזקה אבל בסיני הי' החסד הגדול להשפיע תורה לישראל והי' כזקן מלא רחמים והנה נאמר וזה לך האות בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וכו' על ההר הזה שפי' רש"י ז"ל שבאיזה זכות יהי' גאולת ישראל והי' התשובה בזכות קבלת התורה וא"כ בים בעת שהי' המדה"ד גובר מפני מה זכו ישראל ומה נשתנו אלו מאלו. וע"כ הי' הזכות בשביל שיקבלו ישראל את התורה וזכות זה הי' להם למושיע וממילא הי' הדין תלוי עד בסיני שהי' אז נראה כזקן מלא רחמים שאז בפועל יצא הדבר. וא"כ כיון שעי"ז שישראל יהי' ניצולים מרעת המן יקבלו ויקיימו התורה ברצון גמור ובלב שלם בלי אונם כמו שהי' בסוף כמ"ש קיימו וקבלו היהודים, א"כ ראוי להושיע אותם בזכות שיקבלו אח"כ התורה ברצונם הטוב וכמו שהקב"ה עזרם בים בשביל סופו שיקבלו אח"כ בסיני התורה כן ראוי שלא תעזבנו השתא בשביל שיקבלו הדור מ"ח בימי אחשורוש. והבן. והנה ענין קבלת התורה בימי אחשורוש תמוה כי אם הי' עפ"י הכרתם הנס הלא נסים גלוים ראו במצרים ועכ"ז קבלו התורה באונס ובלי רצון על הר סיני. ואלו בימי אחשורוש שהי' נס נסתר ומדוע אז קבלו את התורה ברצונם הגמור ואדרבא אכתי עבדי אחשורוש אינון. וכן הוקשה השל"ה בפ' תצוה. ונ"ל ישוב הענין כי הנה מהו פי' קבלת התורה הכי האדון אשר גזר על עבדיו גזירה הלא מוכרחים לסור למשמעתו בלתי שאלת פיהם ומהו הענין שיקבלו התורה ברצון או באונס הא אפילו אם לא יאבו מוכרחים לשמוע את קול אדוניהם על אחת כו"כ במלכו של עולם שמחויב כל נברא מעשה אצבעותיו לשמוע בקולו ית' וא"כ מהו האונס והמודעה. ונ"ל כי הנה מושל העיר אשר יצוה לעבדיו יהי' על אחד משתי דרכים. היינו הא' הוא החק שכר ועונש כפי רצונו. והשני הוא לפי תועלתם. דרך משל הוא כמו שיצוה המושל שיזהרו העם לכבדו ולנשאו. וכ"א ישא אות עבדות על שכמו שיכירו כי הוא מהאנשים אשר סרים למשמעת האדון ההוא וכן עניני עבדות מאנשי חיל המופקדים לאוצר המדינה אשר הכל כפי רצונו. ודרך השני הוא אשר יגזר על איש ואיש לבלתי יעשוק מאת רעהו ולבלתי יגנוב או יגזל מאת רעהו אשר הוא לתקנת חברה המדינות בכלל כי אל"כ איש את רעהו חיים בלעו. ועכ"ז שתי אלה הם אינם תועלת בהחלט לאיש פרטי כי אף מהמין השני הוא אינו רק תועלת כללי. אכן למי שנפשו אותה לעשוק ולגזול אין זה טובה לו במה שימנענו אף כי לולי גזירת האדון הי' הוא ג"כ נופל במכמורת הלזו כי הי' רעיו עושקים אותו עכ"ז מי שיעלה על לבבו שהוא יתגבר על אויביו אין זה טובה לו המניעת העושק רק הוא טובה כללות לעולה הנה עתה כאשר נחקור בחוקי השי"ת יש ג"כ לספק על שתי הדרכי' אם הם רק לפי שהוא אומר כך וגזר על עולמו אשר קנה אותם בבריאותו אותם ומחויבים לשמוע בקולו נתן להם חקים אשר כה יעשו אם לחברה מדינות או לפי חוקיו למען הטל עליהם מורא אד ותו שישמעו לקול חוקיו אשר חקק ובודאי בכייה מחויבים לשמוע בקולו. ונתן שכר ועונש להשומע וממאן מלשמוע. אמנם השכר ועונש אינם קשור בהמצוה רק ניתן למען יחדלו ח"ו מלשמוע בקולו לכן ניתן השכר ועונש למען ישמעו וייראו. אבל נהפוך הוא כי אינו דומה באמת וגבוה מחשבתו