אור דוד מח

היה והעמידו על י"ב. ואמרי לה י"ו. ריב"ל אמר כ"ד. ר' חסדא אמר ס'. רבה בר עופרן אמר משום ר"א ששמע מרבו ורבו מרבו מאתים. והוא תמוה במה פליגי. ונראה כי בית יש בו ד' אמות ופחות מכן פטור ממזוזה ומעקה כמבואר בסוכה ד"ג וחצר יש לו שני בתים שפתחים שתים פתוחים לה ולכל פתח הדין יש ד' אמות כמבואר בב"ב פ"ק. א"כ חצר לא פחות משמונה ובית ד' א"כ כיון שכתוב בחצר בית המלך הוי החצר ובית ביחד עולה י"ב אמות ואמרי לה י"ו כי כתיב נוכח בית המלך א"כ חשוב גם בית שהמלך יושב בה והוא ג"כ ד' אמות הוי י"ו ריב"ל אמר כ"ד דריש נוכח בית שנוכח משמע שהוא מכוון נגד חצר בית שהם י"ב ובית המלך היה מכוון באורך הם ג"כ י"ב ס"ה כ"ד. ור"ח אמר סמ"ך כיון שאחשורוש כל עניניו הי' מדמה לעליון שתה מכלי הקודש מבהמ"ק ועטף בגדי כהונה כמבואר לחז"ל במגילה א"כ מסתמא בנין ביתו על צורה זאת וא"כ משכן שהיה חצר המשכן ק' אמה חמשים לצד מזרח ואח"כ התחיל בנין המשכן והיה מזבח החיצון עשרה אמות והיכל מתחיל אחר ששים אמה מקצה מזרח א"כ המלך ישב בהיכל והוא בקצה החצר הי' אורך ששים כדמיון בנין משכן. ורבה ב"ע כו' סובר כי חצר הי' ארכו כחצר המשכן מאה אמה כי הוא רצה לעשות מצד טומאה הפך הקדושה שזה לעומת זה הכל. וא"כ דייק מלת נוכח בית שפירושו גם לריב"ל שהוא מכוון. וא"כ הי' בית המלך מכוון נגד החצר שארכו ק' אמה הי' בית המלך ג"כ ק' אמה ובין הכל ובין הכל היה מאתים לכן כ"א שפיר דייק מקרא. זה נ"ל לפרש דברי חז"ל

ותעמוד בחצר בית המלך. במדרש כיון שהגיעה אסתר לבית הצלמים נסתלקה ממנה רוה"ק אמרה אלי אלי למה עזבתני. שמא אתה דן על השוגג כמזיד ואונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראתו ארי' שנאמר הושיעני מפי ארי'. ויקשה למה אונס ושוגג. תרתי למ"ל ומה הוא שקראתו כלב ואח"כ ארי'. ונראה דהנה תלתה סילק רוה"ק בתחילה בחטא ישראל כמ"ש שהשכינה שורה על נביאי ישראל בזכות ישראל וכן אמרו ראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין דורו ראוי וכיון שחטאו בשתים בהשתחואה לצלם ונהנו מסעודה וצלם הי' ע"י אונס מנ"נ. ושוגג מקרי הנאה כי עדיין לא קבלו עליהם גזירת דניאל והיו שוגגין שלא הבינו הקלקול הנצמח לכן חשבה שבשביל שתי חטאים האלה נסתלק רוה"ק לכן אמרה שלמה יהיה דן על אונס כרצון או שוגג כמזיד. אח"כ תלתה בחוב עצמה. ויבואר ע"ד שאמרו חז"ל בב"ב רבי פתח אוצרות בשני בצורת ואמר יכנסו בעלי מקרא כו' ע"ה אל יכנסו. דחק יונתן בן עמרם ואמר רבי פרנסני ככלב ועורב ואינו מובן מהו שאמר ככלב וכעורב. כי הנה רבי חשב שאין לרחם על אכזרים כמ"ש חז"ל על שאול שריחם על אגג כל המרחם על אכזרים נעשה אכזר על רחמנים. ועי"ז בא לחטא נוב עיר הכהנים. והנה אמרו חז"ל פסחים דמ"ט ע"ה אסור ללותו בדרך על חייו לא חס דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך על חיי חבירו לא כש"כ לכן אכזרים הם הע"ה לכן אמר אל יכנסו ובא יונתן והוכיחו כי לא כן הוא. כי אמרו חז"ל אסור לשבוע עצמו בשני רעבון לפי שראוי להשתתף עצמו. ולכן אסור לשמש מטתו בשני רעבון וא"כ אחר שאמרו בפ' חלק שלשה שמשו בתיבה חם וכלב ועורב. והם רצו להתענג בעת שכל העולם בצער והם אכזרים ומ"מ נח כלכלם ופרנסם א"כ גם אתה פרנסני וזה נכון. מעתה האכזרים באדם חם. ובחיות כלב. ובעופות עורב אכן ההבדל בין כלב ועורב ע"פ מ"ש בערבי פסחי' ג' אוהבין זא"ז חשוב ביניהו עורבין. וג' ששונאין זא"ז כלבים. א"כ כלב