אור דוד מז

דכי בתרגום הוא טהור ולזה בא הפירוש מר שהוא דכיא טהור אף שבא מן הטמא. והנה מכאן ראי' לה"ר יונה דהמוסק טהור והובא במג"א סי' רט"ז והנה אסור הוא ע"ש שמקושר ונאגד. ומותר נקרא ע"ש שהוא מותר ממאסר. וא"כ נקרא דרור שהוא חפשי ממאסר והוא פי' שטהור כי ממאסר הטומאה הוא חפשי. ולכן מתרגמי' מירא דכיא כי דכי טהור. וזה ראיה גדולה להרמב"ם ודלא כהראב"ד שפירש מירא הוא מור בשמים ועשב כמו אריתי מורי דא"כ למה קראו דרור ומתרגום דכיא וזה נפלא. והנה מבואר במדרש חוקת מי יתן טהור מטמא מרדכי משמעי שבא מן הטמא ואינו טמא לכן הכינוי מירא דכיא כשם שהמוסק בא מן הטמא ואינו טמא כך יצא מרדכי משמעי. וזהו פי' מרדכי מה"ת מנין שאפשר שמשורש רשע יצא צדיק וטהור מטמא לכן משני מצינו מירא דכיא שיוצא מן הטמא והוא טהור. ובזה הארכתי בדרוש שלמה שמן המשחה הוא בא מן הטומאה להורות שהטומאה נכנעו תחת הקדושה ואין ח"ו שתי רשויות. והוא שאמרו מי יתן טהור מטמא לא אחד דרשו במד"ר חוקת ליחודו של עולם שזה מורה על אחדות. והנה בזה יבואר מאמר חז"ל במגילה תחת הנעצוץ יעלה ברוש זה מרדכי שהוא ראש לכל הבשמים דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. כי הנה אמרו חז"ל מיני' ובי' אבא ניזול בי' נרגא כי א"א להכניע כחות הטומאה כי אם הבא משרשו. ויען מרדכי היה משורש טמא היה יכול להכניע המן יותר לכן מייתי ממר דרור כנ"ל. והארכתי בדרוש עוד

(יז) ויעבור מרדכי. אמרו חז"ל במגילה שעבר ערקומא דמיא ואינו מובן. ונראה עפ"י מ"ש האר"י ז"ל על ויעבור ה' ע"פ כי הוא ע"ב רי"ו שהשם ע"ב הוא חסדים ושם ע"ב הוא של שלש אותיות שהן רי"ו. והנה במקובלים מכונה החסד למים כמ"ש קול ה' על המים. והשם ע"ב הוא נקרא ע"ב גשרים וזהו שעבר ערקומא דמיא שהוא גשר מים היינו שעבר חסד עליון לכן כתיב ויעבור כמ"ש רש"י ואתחנן שהצדיקים אינם תולים בזכותם אלא מבקשים מתנת חנם והוא שמבקשים חסדי המקום יתברך

ה (א) ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח בית המלך ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב. בגמ' מגילה ג' מלאכים נזדמנו לה. אחד שהגביה צוארה ואחד שמשך עלי' חוט של חסד. ואחד שמתח השרביט. ביאור הענין ג' מלאכים כענין שנאמר באברהם והנה שלשה אנשים שהי' ג'. אחד להפוך סדום. ואחד להציל את לוט. ואחד לרפאות אברהם. . ופי' בנזה"ק כי הוא ג' מדות. חסד ודין ורחמים שהוא ממוזג מחסד ודין. והנה איתא בילקוט שכשאחשורש ראה אותה הפך פניו והיו מה"ש תולין אותו שלא בטובתי. למה לא היו מה"ש קודם שהפך פניו סובבו שלא יהפוך כלל. אכן ידוע מ"ש תוס' תענית על נעתר ות נשיקות שונא כי השונא שישלים אהבתו גדולה מהאוהב בתמידות. א"כ בתחילה הפך פניו כדי שיהיה בכעס ואח"כ מה"ש הטו שירחם. ועי"ז היה אהבתו גדולה לומר עד חצי המלכות ותעש וימלא בקשתה והנה הכעס הי' ע"ז כי הגבי' צוארה והיה בקומה זקופה עומדת מה שלא יכון להמבקש חסד על עובר את מצות המלך ודתו להמית רק תולה עצמו בחסד שיעמוד בקומה זקיפה לכן אמר שזה הי' מלאך שהגבי' צוארה ומלאך זה מצד דין לעורר כעס אחשורוש. ומלאך השני משך חוט של חסד כדי שתגדל אהבתו אלי' ואחד שמתח השרביט הוא כי השרביט ושבט המושל שמלך במשפט מעניש הוא לדין. וגם אם יגע איש בראש שרביטו ינצל א"כ השרביט משמש דין וחסד שהוא רחמים ומלאך שמתח הוא מצד הרחמים והבן

שם וכמה מתחו אר"י ב"א שתי אמות