אור דוד מו

וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו. עמדו על הכפל צום ואל תאכלו היינו הצום היינו שלא תאכלו. ונ"פ דמצינו ביו"כ אכילה שיעורו בככותבות אף דבכל מידי דאכילה בכזי' עינוי בפחות מככותבות הוי ג"כ עינוי. ובתשובת שאגת ארי' כתב נהי דשלא כדרך אכילתן מה"ת ליכא חיוב בכל איסורין. ביו"כ כיון דלא נכתב אכילה ותליא במיתבי דעתי' ע"י הנאת מעיו לכן גם שלא כדרך אכילתן אסור ביו"כ. ומתורץ בזה קושי' תוס' דיו"כ היי איסור מוסיף ע"ש וכוונה אסתר לאסור פחות מככותבת ג"כ ולכן אמרה אל תאכלו וגם שלא כדרך אכילתן לכן אמרה צום והיינו צומו עלי אפי' שלא כדרך אכילתן ואל תאכלו ככל איסורי תורה. ואסתר ברוה"ק נאמרה וד"ק כד"ת דמיין לכן הכרחה לצאת כל הדיעות לאסור בכפל צום ואל תאכלו. הבן

ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת. ובכן תרי במסורה. הכא ואידך ובכן ראיתי רשעים קבורים (בקהלת) נ"פ עפ"י מאמר חז"ל גיטין דנ"ו ע"ב א"ת קבורים אלא קבוצים א"ת וישתכחו אלא וישתבחו דממקום קדוש יהלכו. ופליאה איך רשע טמא ימתועב יוכל לילך למקום קדוש וחוצפתא יתירתא די ביה ובאמת הוא ללמוד מזאת בדרכי ה' כמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' וז"ש כמו הרשע מע"ז והולך אל מקום קדוש כן עשתה אסתר ובאה אשר לא כדת

א"י דאחז"ל הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור חיישינן לקדושין אע"פ שהוא רשע גמור שמא הרהור תשובה בלבו ותמי' הא לכל חטא יש תשובה מפורשת ואיך להחשיבו בהרהור תשובה לצדיק גמור. אך הענין דאי הוא בסדר השתלשלת יש חשבון לכל דבר וכמו שלשלת דכל טבעת מחובר לחבירו. אבל למעלה מן השתלשלת יש אופן דהוא צדיק גמור ולכן אפילו רשע כל יומא אי מהרהר תשובה בלבו ומתחרט בחרטה גמורה ומקבל על עצמו שלא לשוב לחטוא ח"ו חותר חתירה השי"ת מתחת כסא כבוד ממקום גבוה מאוד ומקבל תשובתי ונעשה כמו ברי' חדשה ונקרא צדיק גמור וז"ש המסורה כיון דמצינו אפי' רשע קבור יוכל להשתבח שהולך ממקום קדוש כן אמרה אסתר אבוא אל המלך אשר לא כדת ובורא כל העולמים יעזרינו שיהי' שלא כטבע ויטה המלך חוט של חן וחסד עלי. (וע' בסה"ק תניא הק' בעל הש"ע ז"ל לבאר ענין הנ"ל)

וכאשר אבדתי אבדתי. כי הנה הקדוש הרב המגיד מראווני ז"ל אמר כי הג"ע התחתון עבור אנשים המשליכים עניני עוה"ז עבור רצונו. וג"ע העליון שמשליכין עניני העוה"ב עבור רצונו יתב'. והוא ע"ד גדולה עבירה לשמה לכן אסתר מסרה נפשה והפקירה העוה"ב שלה מה שהלכה ליבעל ברצון. ועי"ז ח"ו תוכל להפסיד עוה"ב וזהו כאשר אבדתי ענין העה"ז פן לא תמצא הן ואחת דתה להמית. ופן תשא חן אבדתי עוה"ב שתבעל לערל א"כ אחת היא לי בין כך ובין כך הנני מוסר גופי ונשמתי עבור ישראל

אבדתי. הקשו תוס' מגילה על מ"ש שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי מדוע לא גירשה ותירץ דירא פן יודע למלך. וקשה למה היה ירא מגירושין ולא ירא לדור עמה ונראה עפ"י מאמר חז"ל סוף נדרים אי איתא דעבדא איסורא ניחא ליה דלימות קמ"ל מים גנובים ימתקו. א"כ ע"י הגירושין לא ימחק לו האיסור ויקצוף על הגירושין כי קודם לכן ערבה לו לפי שהי' מים גנובים וניטל טעם ביאה וניתנה לעוברי עבירה כמ"ש חז"ל ומצוי לה היה בל"ז ג"כ לכן לא קפד רק אגירושין

בגמ' חולין מרדכי מן התורה מנין שנאמר מר דרור ומתרגמנין מירא דכיא. והנה הדבר צריך מובן. ומלבד זה תמוה התרגום. מהו ענין דכיא כינוי לדרור. אכן יבאר עפ"י מ"ש הרמב"ם בה' כלי המקדש שהאור הוא המוסק מזיעת חי' והראב"ד תמה שאיך יכניסו במקדש מן חי' טמאה. והכ"מ תירץ הואיל ונעשה כעפר והוא טהור. והנה