אור דוד מה

בפרטות. כי לא היה צריכה בפרטות לעשות תשובה כלל. ולכן אמרה אצום כן כיון שאמרה אני ונערותי שהוא לשון רבים היה לה לומר נצום כן וזה תימה. אכן באמת קשה האיך יכולה לקבל צום שהוא חמשה ענויים ואחד מהם תשמיש המטה והיא הלכה לאחשורוש לשמש אתו א"כ הכזה צום יקרא. אמנם התירוץ נראה ע"פ מאמר חז"ל ביעל. מנשים באוהל תבורך ללמדך שטובתן של רשעים רמה הוא אצל צדיקים א"כ כשם שהעני אצל הפחותים מניעת תשמיש אצל הצדיקים העינוי תשמיש של עבירה. וז"ש גם אני ונערותי והיה די בזה שהיא תכלול עמם בצום רק אמרה שהיא לא תוכל להיות כהם כיון שע"כ תלך לחצר המלך אמרה שאצום אני כן פי' כמו העינוי שיש מתשמיש של היתר כן יהיה לי העינוי מתשמיש איסור

עוד שם בילקוט וצומו עלי והיאך הי' צמים שלשה ימים ושלשה לילות ולא היו מתים אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום וזה תימא דאם הוסיפו מבעוד יום ודאי היו מתים. ותו קשה דהא מבואר ברמב"ם ה' שבועות דנשבע להתענות שבעה ימים הוי שבועת שוא הא פחות מזה אפשר להתענות. ונראה דדוקא להתענות במאכל ובמשתה לבד אין סכנה פחות משבעה ימים אבל צום הוא בכל חמשה ענויים כמ"ש הרמב"ן בתענית ציבור דבעי ה' ענויים זה סכנה בשלשה ימים. והנה בשלמא אי חדא תענית היה שלשה ימים היה ניחא אבל הקשה הילקוט וכי לא היו מתים וא"כ ע"כ צומו יום אחד על אסתר בכל ענויים ואל תאכלו לפי שנהנו כמ"ש הילקוט למעלה וזה שלשה ימים וא"כ קשה האיך עולה לשניהם יום ראשון. דהנה הוקשה המ"ב דע"כ בת"ח בתענית צבור א"י כמו שאירע ת"ח בעיו"כ דצריך למיתב תענית לתעניתו אחר יו"כ. ונראה דבשלמא כששניהם חלום בבת אחת אז יוצא ידי שניהם מידי דהוי איסור בת אחת משא"כ ת"ח מצפרא עד ליליא ואלו יוה"כ מאורתא לא מצי חייל ת"ח על יו"כ לכן לא יצא וממילא אין צריכין לדוחק הט"ז דביוה"כ איירי בלא התענה. תו דת"ח אינו אסור רק באכילה ושתי' ויוה"כ אסור בכל ענויים לכן אין עולה לשניהם. וא"כ הילקוט דהוקשה וכי לא היו מתים עכ"צ לפרש וצומו עלי לילה ויום כשאר תענית צבור ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים שהוא תיקון תשובה ולהתענות אפשר פחות יום והצום הוא רק מעל"ע קשה האיך יחשב לשניהם הא אינו עולה רק לאחד. דהנה. התוס' רי"ד הקשה דכל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו א"כ אמאי איסור ב"א חל ותי' דהי מינייהו מפקת. ולפ"ז כאן צום דאסור בה' ענויים יכול לחול אתענית אבל תענית לא יוכל לחול אצום. דבשלמא צום הוי מוסיף בה' ענויים א"כ האיך יצא ידי איסור אכילה ושתי' כלל כיון שאין התענית מסיג אחד כלל ודמי ליוה"כ ות"ח דבשלמא תענית אסתר שהתענו עבורה עולה בתוך שלשת ימים שנתחייבו על שנהנו מסעודתו כי תענית עבור אסתר היה מוסיף בשאר ענויים דהכי קיי"ל באיסור מוסיף דאיסור חל על איסור א"כ ה"נ עולה הצום בתוך האיסור מאכל ומשתה אבל היכי עולה למאכל ומשתה לתיקון כיון שהיו מחייבים עבור אסתר. ובאמת אמרה וצומו עלי מעיקרא ואח"כ ואל תאכלו לכן תי' שהיו מפסיקין מבעוד יום ממאכל ומשתה וא"כ שפיר צום עבור אסתר שהוא מוסיף חל על איסור אכילה ושתי' שהוא על שנהנו מסעודה דמוסיף חל וא"כ עולה לשניהם. ומזה ראיה דמה נחלקו הראב"ד בנבילה ביוה"כ אם הוי מוסיף לפי שאסור למחר או דלמחר לא הוי מוסיף. ולפ"ז ראי' דלמחר לא הוי מוסיף דאל"כ הי' אל תאכלו ואל תשתו מוסיף ביום השני ושלישי. אלא ע"כ דלא הוי מוסיף רק מה שמוסיף בזמנו לכן הוצרך לומר שהיו מפסיקין וחל קודם התיקון על שנהנו. וא"כ הצום חל דמוסיף שאר פנויים: