אור דוד מד

וא"כ אם יתיצבו האבות להתפלל יהיה ח"ו קטרוג עליהם אם האבות שהיו צדיקים גמורים וקיימו התורה עד שלא ניתנה רק לפי שהבינו עפ"י השכל גם מה שלא נצטוו עשו א"כ הבע"ת צריך להבין כי זה לא טוב לו וראוי להנזר אף ממה שלא נצטוה. אבל משה שהיה ניתן התורה שהוא מוכרח. שקבלת התורה מוכרחת לעולם. ובלעדו כן לא. דאי יהיה חיוב לעשות גם מה שלא נצטוה היה למותר הטורח למשה לעלות השמים ולקבל התורה הלא כל ערום בדעת יעשה אף כי לא נצטוה. וע"כ שאין אשם על מי שלא נצטוה אם לא יעשה לכן היה בו כח להמליץ בעדם. כי לא כל איש חכם כמותם ויבין להכיר כל אשר ימשוך לו נזק אם לא יצטוה. ובזה ממילא כיון שדניאל גזר א"כ אז היה להם להבין יותר. והוא גרם בזה הקצף על ישראל על שהזהיר ולא קבלו. והוא ע"ד מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין א"כ כיון שהתך הוא דניאל כמ"ש חז"ל לא יוכל להשיב למרדכי אחרי שהוא גרם הקלקול. ובזה נבין מאמר חז"ל שהשיבו על שאלתם אין משיבין על הקלקלה. פי' שהוא גרם הקלקול שבזה הקצף גדול על. שהוא הבינם בענין זה והיה להם שהם בע"ת לקבל ולהרחיק בקצה האחרון לכן לא היה משיב כיון שהיה המקלקל. ובזה נבין מאמר חז"ל התך שכל דברי מלכות נחתכין על פיו. פי' שכל הגזירה מהמלך הי' על פיו על שגזר ועשאם מזידים דמוטב שיהיו שוגגים. ולכן עשו בשושן שני ימים נגד הנלם ונגד שנהנו מסעודה. משא"כ בכל עיר שלא הי' רק חטא אחד מצלם. כי התשובה היה לשנוא שונאי ה' תחת אשר רצו להתקרב ונהנו מסעודה והשתחוו לצלם לה חניף לרשע תמור זה שנאו ורדפו שני ימים בשושן ובשאר עיירות רק יום אחד כי התשובה לפי העבירה במשקל ובמשורה ובשושן היה שני עבירות שבחרו בקרבת הרשעים לכן שני ימים עשו מלחמה ובשאר עיירות רק חטא אחד ומצלם עשו רק יום אחד מלחמה בשונאים

(יד) ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות. במסורה ג'. הכא ואידך ומי יודע רוח בני האדם עולה למעלה. ומי יודע ישוב ונחם. ונ"ל כי הנה ע"י המן וגזירתו נעשו ישראל בע"ת ושבו על חטאם וזה מי ידוע ישוב ונחם. וגם הי' צריכה אסתר מסירת נפש לילך לאחשורוש. וענין מסירת נפש באמת קל לאדם אשר יודע ומאמין בהשארת נפשו אשר שבה נפשו אל בית אביו מוטב שימסור עצמו וישוב למעונו מאלו לא ימלא זה וירד למטה כנפש הבהמה ולכן אמר לה ומי יודע אם לעת כזאת ז הגעת למלכות היינו שאם אז תהרג תגיע למלכות לשוב הנפש למקום המלוכה להתדבק במלכות העולם. אבל אם תמסור נפשך אז רוח בני האדם עולה למעלה. ולכן אמרה לך כנוס וצומו עלי שצריך ג"כ תשובה לזה. ע"ד מי יודע ישוב ונחם

(טז) וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים. בילקוט וכי יש אדם צם ואוכל אלא אתם צומו על שאכלתם ושתיתם מסעודתו של אחשורוש. והקושיא על כפל הלשון והתירץ אינו מובן. ויבואר דהנה צום הוא תענית צבור ואסור להרמב"ן בכל חמשה ענויים. והאדינא דאינו אסור רק לפי שרצו מתענין. אבל בזמן שיש שמד ח"ו אסור בי"ז בתמוז בכל ענויים א"כ צום הוא בכל הענויים ולמה הזכיר אל תאכלו ואל תשתו הלא הוא בכלל. אכן מבואר בט"ז סי' רפ"ח באו"ח דמי שיש לו תענית חלום ואירע ביום שבל"ז צריך להתענות תענית חובה יהיה מחשב גם ע"ז שיהיה לו תשובה וכפרה. ויצא ידי ת"ת ג"כ. א"כ ה"נ אסתר אמרה וצומו עלי בכל פנויים ובזה תחשבו שיהיה לכם כפרה במה שאל תאכלו ואל תשתו נגד שנהגיתם מסעודתו ויהיה הצום עלי ואל תאכלו נגד התשובה על העבירה. אכן אסתר שלא נהנית מהסעודה אמרה וגם אני ונערותי אצום כן ולא הזכירה המאכל ומשתה