אור דוד מג

היה לו פנאי לידע מהגזירה. זהו ע"ד דרוש

או י"ל כי הנה טעם ששומר מצוה לא ידע דבר רע כדי שלא יבלבל מחשבתו מהמצוה אמנם לצדיקי' הגדולי' כמרדכי ואסתר לא יבלבל אף אם עת צרה מלעסוק במצוה לכן היו ראוים לדעת גז"ד שנגזר עליהם רק לפי שאסתר אילו היתה ידעת מהגזירה לא היתה עוסקת בביעור חמץ מטעם אחר כיון שהיא אמרה צומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו א"כ כיון דמן הדין בהקדש כופה עליו כלי ואינו זקוק לבער דמובדל בדיל מיני' א"כ ה"נ אילו ידעה מהגזירה וכפי עצתה להתענות ומובדל בדילי ממאכל א"כ ממילא לא שייך גזירה דאתי למיכל מיני' א"כ שפיר לא היתה צריכה לבער כלל. ולכן למען לא תפסיד המצוה לכן לא היתה יודעת מהגזירה למען תבער החמץ. אכן מרדכי שלא אסיק אדעתי' לצום עד שאסתר אמרה לו צומו עלי א"כ שפיר אפילו ידע מהגזירה לא נתרשל מביעור חמץ כי יש חשש דאתי למיכל. ורק מדאגת הענין וזה לא יבטל החכם ממלאכת שמים כי עת היינו מצוה בעתה הגם כי משפט בהדה ידע לב חכם לכלכל שלא יתרשל מדבר בעתו לרצון קונו. הגם כי תלאות ויסורי משפט עברו עליו

(ה) לדעת מה זה ועמ"ז. אמרו שמא כפרו בלוחות שכ' בי' מזה ומזה הם כתובים. כי כבר ביארנו כי הס"ס שהוא שרו של עשו והוא שרו של עמלק ואין לו שליטה כ"א כאשר ישראל עברו חוץ. כענין והיה כאשר תריד כמ"ש רש"י ז"ל והנה בקבלת התורה ניטל ממשלתו. אכן בחטא עגל ע"י שבירת הלוחות החזיר כח היצה"ר ומה"מ שהוא השטן. וכבר כתבנו כי שבירת הלוחות היה בגדר טבעי שנסתלק הנם ממ"ם וסמ"ך שהיו עומדין בנם וכאשר חטאו לא היו ראוים לנם. ולכן מבואר שהאותיות היו פורחין לכן שמו כן ס"ס. וז"ש שמא כפרו בלחות לכן יש לשרו של עשו שליטה עליהם לפי שפגמו באותיות הללו שהיו בנם שנאמר מזה ומזה הם כתובין שכתובין בשני עבריהם: וא"כ היה בנס עומד

(ז) ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו. במגילה בן בנו של קרהו דכתיב אשר קרך בדרך. ענינו נראה דהנה את זה לעומת זה עשה ולכל דבר יש הפוכו נגד איר חושך ונגד קר חם ויבש לח ולכל יש תמורה והנה לעומת ישראל נברא שונאים בתכלית השנאה ואין להאשימם על כי שונאים המה להם שמיד הם נבראו להיות הפכים כמ"ש יצב גבולות עמים למספר בני ישראל והם: נגד ישראל ואין לנו תלונה אם ח"ו מריעין לנו כ"כ והוא על דמיון אם יסע אחד עם סחורה אם יבא המושל על המכס ויחפש וימצא ויענשו אין לאיש להאשימו ע"ז הוקם ומושל הנהו אכן אם יבא מי שהוא שר הצבא ויחפש וימצא סחורה ויענשו וייסרהו אז יש להתלונן אחרי שלמה לו להתערב בדבר שלא הוקם עליו כלל

(יב) ויגידו למרדכי את דברי אסתר. בגמ' הקשו דלמה לא השיב התך למרדכי. ונראה דהנה איתא במדרש האבות לא רצו להתפלל אך משה אמר אם יש בדור צדיק שיתפלל אז גם הוא יתפלל. וצריך להבין, והאלשיך עמד ע"ז מדוע לא רצו האבות להתפלל אם כי חטאו. ונ"ל כי הנה עיקר חטאם שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת אותו רשע. וטעם הדבר כי הנה דניאל גזר על פתן ויינן ולא קבלו ממנו וא"כ אין להענישם על הסעודה כיון שלא חל הגזירה ולא נאסר להם. אכן כיון שאמרו בע"ז דל"ז דגזרו משום ע"ז ומשום בנותיהן והנה בע"ת צריך להרחיק עצמו בקצה האחרון לעשות לעצמו גדרים יותר משאר אנשים ולכן כיון שהשתחוו לצלם הי' ראוי לעשות תשובה בקצה האחרון ולהנזר ממשתה יינם לסעודה הגם כי לא נאסר להם. וכיון שלא עשו כן הוא לאות על העדר התשובה אמנם מי יוכיח שבע"ת צריך להרחיק גם מאשר לא הוזהר אבל אמרו חז"ל ר"א בן חרסום מחייב עשירים הילל מחייב עניים