אור דוד מב

תירא מפחד פתאום כו'. פתח השני יאמר עצו עצה ותופר וגו' פתח השלישי ואמר עד זקנה אני הוא וגו'. יבואר דהנה דרשו חז"ל ויעבור מרדכי שעבר והתענה ביו"ט. ולמה חילל יו"ט הלא עוד פנאי הי' כשנים עשר חודש עד י"ג אדר. ונ"ל דהנה הגזירה הי' להשמיד להרוג היינו גזירת שמד שימירו דתם. ובאם לאו יהרגום וכשם שאנו רואין שבאמת הי' ע"י אגרות השנית רבים מעמי הארץ מתיהדים ככה הי' ירא פן ח"ו ומור אחד מן ישראל מפחד המן ומותר לחלל שבת להציל נפש מהימירה כמבואר באו"ח לכן חש להתענות שעד מהרה יבוטל הגזירה ויהיו נשארים באמונתם. א"כ יצא לן שמפחד פתאום מהמן פן ח"ו יצאו מדת. השני הי' ירא מגוף הגזרה פן ח"ו יהרגו. השלישי הגם אם יבוטל הגזירה פן יסבבו מהשמים שהמן יתרצה ויפעל אצל אחשורוש לבטל הגזירה אז לא יכירו פועל השם ויהיו נכנעים לפני המן וישתחוו לו. וע"ז חקוק הי' על לבו כיון שלא הי' בימי הגלות כ"כ נסים מפורסמים לכן הראשון אמר שחשש שלו פן ימירו ח"ו מפחד פתאום אל תירא מפחד פתאום של המן ויהיו חזקים באמונה. הב' אמר שיבוטל הגזירה. עוצו עצה ותופר. הג' אמר כי הגם בגלות לא היו משתמשים בנסים והי' הסברא שיצדדו מן השמים להפוך לב המן לטובה ויהיו נכנעים. והוא ע"ד שאמר המן כמבואר במדרש מציק שעשה לפרעה כבר הוא זקן פי' שאינו עושה נסים כי זקנה כמו תשית כח לשדד המערכת והוא בעונם שמתישין כח שלמעלה אמר התינוק עד זקנה הגם כי ישראל גרמו זקנה והתשות כח החסד מלמעלה ג"כ אני הוא ועד שיבה אני אסבול שהוא מופלג מזקנה ע"ד שאמרו חי"ל ועתה יגדל נא כח ה' שח"ו כשחוטאין ומתישין כח מ"מ אני סובלם אני עשיתי הגזירה ואני אשא מלשון כי תשא ראש שפי' במדרש תשא שהוא הרמת ראש ואמלט ע"י הרמת ראש בלי הכנעה כאשר הי' כן שהיו מנשאים את היהודים. והבן. ובזה יובן פי' זעקה גדולה ומרה שנאמר כי ע"ד הפחד שהי' לו שאם יבוטל הגזירה מהמן ע"י המן יהיו נכנעים ע"י ויזעק זעקה. ואם ח"ו יקוים הגזירה הוא גדולה שיהרגו מ"מ אינו מר כי יהרגו על קידוש השם יתברך אבל פן ח"ו ימירו דתם אז מרה כי יאבדו עוה"ב והוא רע ומר לכן הם נגד שלש דברים האמורים למעלה

במדרש קהלת שומר מצוה לא ידע דבר רע זה אסתר שהיתה עוסקת בביעור חמץ ועת ומשפט יודע לב חכם זה מרדכי הה"ד ומרדכי ידע. ואינו מובן מדוע לא ידעה אסתר ומרדכי ידע ועמד היע"ד ע"ז בח"ב. וכ' דפליגו בפלוגתא דתנאי וזה דחוק. ונראה דהנה היע"ד הוכיח כי אז חל י"ד להיות בשבת כי י"ג אדר חל בג' בשבת ושנה מעוברת הי' ע"ש והנה מבערין הכל מלפני השבת לפי שבשבת א"י לשרוף וגם ביו"ט כ' המג"א סי' תמ"ו. והנה הא דאין שורפין ביו"ט ולא דחי עשה דתשביתו הלאו דלא תבערו דלא הוי בעידנא דמעקר לאו מקיים עשה ומ"מ התיר ע"י עכו"ם דתשביתו דוחה אמירה לעכו"ם שבות. וא"כ כיון דלבל יראה וב"י מהני ביטול רק לתשביתו כ' הפנ"י דחמץ ידוע ל"מ בטול משום תשביתו. והנה תשביתו הוי מ"ע שהז"ג ואין נשים חייבות א"כ אשה לבער ע"י עכו"ם אסורה דליכא מצוה דתשביתו לגבה לכן אסתר היתה עסיקה בביעור חמץ מלפני השבת דלא היה יכולה ע"י עכו"ם לשרוף ביו"ט משא"כ מרדכי דהי' אפשר לבער ביו"ט ע"י עכו"ם כיון דלגבו שייך מ"ע דתשביתו נדחה אמירה לעכו"ם. ולכן אסתר שהיתה שומרת מצוה לבער דלמא אתי למיכל כי ביו"ט היתה אסורה לבער לא הי' לה פנאי לידע אכן מרדכי שידע מאיסור הבערה ביו"ט שהוא נקרא משפט כי הוא לאו מהבערה. וגם ידע העת הוא המצוה שהז"ג דתשביתו וידע שידחה יו"ט ולכן נקרא משפט לאו דלא מענישין אעשה רק אלאו לכן לב חכם ידע והי' למרדכי פנאי כי היה יכול לבער ביו"ט ע"י עכו"ם לכן