אור דוד מא

כליון שהוא תכלית השנאה ונתרחקו ביתה שאת לכן בא מרדכי לתקן חטאם לאשר הם רצו להתקרב לשלחן אחשורש. ולכן הדין דכל שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בישולי עכו"ם. וא"כ הם רצו להתקרב אל אחשורש הורה מרדכי שאדרבה הוא דוחק עצמו משער המלך והלך בלבוש שק ולא בא רק עד לפני שער המלך ולא בא לשער המלך מה שהורגל עד עתה כי עי"ז תיקן לכל העם כמ"ש שק ואפר יוצע לרבים. והוא התיקון להתרחק משלחן מלכי עכו"ם

ומרדכי ידע כו' ויצא בתוך העיר ויזעק כו' ויבואו נערות אסתר וסריסי' ויגידו לה ותתחלחל המלכה מאוד. בגמ' מגילה רב אמר שפירסה נדה. ושמואל אמר שהוצרכה לנקביה. הנה אמרו בגמ' נדה דע"א על הא דותתחלחל הא תנן חרדה מסלקת דמים ומשני פחדא מצמית צמית. ביעותותא מרפיא. ופרש"י פחד דאגה תמודיות וביעתותא דאגה פתאומית. והנה אינו מובן דכיון שמרדכי ידע פרשו חז"ל שגבה לבו של המן מאחשורוש א"כ וכי לא ידע אסתר את המן ואחשורוש שיהי' הענין זה נקרא פתאומית הא הי' להם לדאוג דאגת תמידי פן יתגבר עצת הצורר הנ"ל. ונ"ל כי הנה מבואר בזה"ק דלא אסתמכא בני חבריא. וכתב הרב המגיד ז"ל בס' עבודת ישראל כיון שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה א"כ העצה הוא שלא להסכים בהגזירה ולא להאמין בה ואז ממילא מתבטלת אכן אם מאמינין הצדיקים הגזירה מתקיימת. וזה נ"ל חרדת אדם יתן מוקש ולכן אסתר אף שבודאי ידעה ברוה"ק את כל אשר נעשה מ"מ לא היתה חוששת ולא היתה מאמנת שיתקיים כי בודאי יתבטל וכיון שבא נערות אסתר ויגידו לה מצעקת מרדכי בשוק ואז ראתה כי הוא מאמין לדבר זה אז הבינה כיון שהאמין וחושש לגזירה זו יוכל ח"ו הדבר להתקיים ונבהלה פתאום. וז"ש וחצוהו על מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה שדרשו חז"ל שמא עברו על חמשה חומשי תורה ועל עשרת הדברות. כי למה יאמין ולחוש לגזירה זו וע"כ היא עון פלילי עד שנופל הצדיק ג"כ ממדריגה העליונה, וע"י כן הוא אינו עומד על עמדו ולהתחזק נגדה לבטלה. והנה יש בזה לפרש מ"ש חז"ל התך רב אמר שחתכוהו מגדולתו. ושמואל אמר שכל דברי מלכות נחתכין ע"פ התך. במאי פליגי ונ"ל דלטעמייהו אזלי. כי הנה למה הי' פחד פתאום על אסתר ולא היתה חוששת ודואגת על מחשבת המן רק שסברה כי בודאי ישראל יודעים מזה וגם הם עושים תשובה וע"כ לא יוכלו להרע להם. אמנם הי' לה לחשוב כיון שכל דברי מלכות נחתכין ע"פ התך א"כ ישראל יסברו אח יש לנו בבית המלך ועי"ז לא יבקשו רחמים ויוכל ח"ו המן להתגבר עליהם לכן פי' שחתכוהו מגדולתו וא"כ לא הי' להם לישראל במי לתלות בטחונם כ"א בהשם וע"י כן סברה כי בוטח בה' ישיגב ולא יאונה לו רעה לכן הי' פתאום הפחד עלי' בראותה הסכמת מרדכי ופחדותו ע"ז אמנם שמואל סובר שכל דברי מלכות נחתכין על פיו א"כ היו ישראל תלוים בטחונם בהתך לכן הי' פחדם תמיד לכן לא מצי לפרש שפירסה נדה כי צמות החרדה הדם. וע"כ מפורש שהוצרכה לנקבי'

ויזעק זעקה גדולה. בגמ' מאי צוח גבה לבו של המן מאחשורוש ושמואל אחר גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה רש"י פי' שלשון כנוי הוא ופירושו להיפך. ול"נ פשוט כי הנה לב מלכים ושרים ביד ה' ועי"ז ההשגחה החופפת עליהם הוא שורה הקיום של ישראל לקיימם אכן כשהקב"ה מסיר השגחתו ממנו שזה כנוי על הגבהה למעלה כענין שאמרו חז"ל רומה על השמים אלקים סלק שכינתך מבניהם אז האדם בטל בחירה ויוכל ח"ו לכלות ישראל וזה גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה וצריכין לרחמים והבן

במד"ר בשעה שנחתמו אגרות כו' כיון שהגיע מרדכי אצל תינוקות שאל לאחד מהם פסיק לי פסוקיך א"ל אל