אור דוד לד

א"כ התורה אינה מתנהגת עפ"י נס ואיך מרדכי סמך עצמו על הנס להתגרות בהמן. והתשובה כי מצינו מר דרור שמן המשחה שאף לסוך העקרים לא הי' כדאי רק עפ"י נס הי' כמבואר בכריתות פ"ק א"כ חזינן שיש מצוה עפ"י נס כי דוקא בדברים תחתונים הם מיוסדים עפ"י טבע בעיני התורה אבל משיחת המשכן וכלים שהם דברים עליונים הי' צריך להיות עפ"י נס לכן מרדכי רצה שיהיו ישראל נושעי' בבנין שני שאז פסק השמן המשחה ונגנז שיהיו נושעים עפ"י נס ואח"כ שאל אם עפ"י נס סמך לפי שלמד משמן המשחה למה שלח אסתר למלך להלביש הדבר בטבע שאשתו תבקש למלך לכן השיב כי הגם שהי' רוצה לפעול בנס מ"מ יהא מלובש בטבע והסתרת פנים כעין הסתר אסתיר לפי שהיו בגלות והי' צריך שיהא מלובש בטבע לכן שלח לאסתר להתחנן על עמה

הנה כתיב והי' ימיו מאה ועשרים שנה נ"ל עפמ"ש הרמב"ן טעם שחי' משה ק"כ שנה כי הוא תרומת העולם ושית אל אלפי שני הוי עלמא ומדה בינונית אחד מחמשים שהוא ק"כ שנה עכ"ד ובזה נבין מ"ש חז"ל בן מאה כאלו מת היינו מי שאינו ראוי לפי מעשיו לנהוג עמו במדה בינונית רק בעין רעה א"כ הוא רק אחד מששים לכן בן מאה כאלו מת דהנה החדשים לפי שנות אדם עשר שנים לכל חדש וכבר חילק הראב"ע בחרוז בן מאה שנה כל עשר שנים לבדו ולכן ניסן הוא אות ילדות שאז האדם מלא תענוגי היצה"ר ואין בו שום דאגה ויגון כלל. עכ"ז אמר בן חמש למקרא שיחנך בתורה וכיון שניסן רומז לעשר שנים הראשונים בחצי חודש הוא יו"ט להראות כי אז למקרא ולכן אין אומרים בניסן זמן שמחתינו. כי זמן ניסן אז הוא הולך מלא שמחה של הוללות בראשית ימיו ואין לשבח זמן השמחה כלל וסיון שהוא חודש השלישי אחר מלאת שנת עשרים שאז נשא אשה מיד נאמר לו מצות פרישה לרמוז שיקדש עצמו במותר לו בימי נעוריו בעת ישא אשה. וחודש השביעי לרמז על ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה הטעם כמו שמצינו לחז"ל שאמרו שבעה שאכלו פת כי בעינן רובא דמינכר וא"כ כיון שעברו לאדם רוב שנותיו ולא חטא שוב לא יחטא כי ששים שנה הם מחצית ימי האדם שהם ק"כ שנה. ויען כל עשר שנים הם כאחד שלכן כל חודש מרמז לעשר הרוב הוא שבעים ורובא דמינכר הוא שמונים שאז אם לא חטא שוב לא יחטא לכן בחודש השביעי כל ימים טובים שאז כבר עבר רוב שנותיו כי מחצית שהוא מיתת כרת שנכרת לגזרים והוא עד בן ששים לפי שכל ימיו הוא ק"כ ואם תכריתו לשנים יהי' ששים. ואחר עבור ששים אז ראוי לעשות משתה כי נפיק מכרת כמ"ש במ"ק פ' א"מ כן אחר החודש הששי מתחילין ימי טוב ואז קורין בסוכות זמן שמחתינו כי ראוי לשמוח אם לא חטא בכל ימיו עד קרוב לשבעים. ולכן השמחה רק בד' מינין במצות ה' ולכן אין אומרים בניסן זמן שמחתינו אף שג"כ מחויב בשמחה רק לפי שניסן מרמז על ילדות שאז שמחה של הוללות. אכן סוכות הוא על השנים שעבר רוב שנותיו של אדם ישמח בפקודי ה' הישרים. ולפ"ז נבין המדרש תנחומא בראשית בתלמיד שסיפר לפני ר"ע חלומו באדר אתה מת וניסן לית את חמי. א"ל באדירו של תורה ואין אתה בא לידי נסיון שהוא מרמז באדר אתה מת שיחי' ק"כ שנים שיתייחס לאדר והוא יהי' ממדה בינונית תרומת העולם ק"כ שנה והוא הסימן שבאדיר' של תורה ימות וניסן לית את חמי כענין שמצינו ולא נראה לר"ת או לר"י שפי' שלא ישר בעיניו הדבר. כן עניני התענוגים שמיוחס לחודש ניסן הוא זמן ילדות שמלא שמחה של הוללות זה לית את חמי לא יראה לך ולא ישר בעיניך כלל רק דבוק אתה בה' ותהי' תרומה עד שבאדירו של תורה ימות וממילא מקרי באדר כיון שיחי' ק"כ שנה

(ח) ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים יובן ע"פ מ"ש חז"ל שאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה. אמר כבר פירש דוד אבא פזר נתן לאביונים. ונראה כי הנה פזור נקרא שלא לתכלית נרצה רק מבזבז