אור דוד לג

עצמם לכן כתיב ועמד על נפשם משא"כ בשושן הי' גם בי"ד והי' ביום א' היו רשאים להרוג אף למי שלא רדף אחריהם. וז"ש אסתר להמלך תנתן גם מחר ליהודים כדת היום פי' שיהי' מחר הרשות להם לא להרוג הרודף אותם רק כדת היום שהוא חול דמותר אפי' להרוג בדרך מלחמה גם כי אינם רודפים רשאים

עוד בענין הנ"ל הפיל פור בגמ' מגילה כיון שהגיע לירח אדר שמח. אמר חודש שמת משה רבן והוא לא ידע שבז' באדר מת משה ובז' באדר נולד. דהנה המן ראה כי ישראל מעותדים לכלי' לולי משה עמד בפרץ להתפלל בעדם לכן חשב המן כיון שבז' באדר מת משה ולא הועיל להגן עבור עצמו להנצל כמו כן שלא יועיל עבור ישראל וחשב לכלותם: אבל באמת נשבע הקב"ה שלא יכלה ישראל כמ"ש ואתם בנ"י לא כליתם. רק סיבה שהי' רוצה הקב"ה בעגל לכלותם יען את משה רצה לעשות לגוי גדול ויהי' קיום מצד משה וא"כ סיבת הכלי' שהי' נגזר לפי שנולד משה והי' ראוי להיות לגוי גדול לכן אמר שלא ידע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד משה והוא הגורם לגזור כלי' וא"כ כיון שמת משה אין לכלות כל ישראל כלל

הוא חדש אדר. בגמ' פ' שלוח הקן א"ל פפונאי לר' מתנא מצא קן בראשו של אדם מהו. אמר ואדמה על ראשו (פירש"י דגם שהוא בראשו לא אבדה שמה והשתא נמי על הארץ קרוי' בי') משה מה"ת מנין בשגם הוא בשר. המן מה"ת מנין המן העץ אסתר מה"ת מנין ואנכי הסתר אסתיר. מרדכי מה"ת מנין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. והדבר תמוה. ונ"ל דמבואר בתיקוני זה"ק טעם שלוח הקן כד משלחון אמא מעל בניה ואמא מתגעגע על בניה אידכר לעילא דאיתתרכא אמא מעל בניא דהרחמנות שמבריות החומרים שיש להם צער בלקיחת בניהם מכש"כ למעלה יהי' רחמנות לרחם על בנים. א"כ י"ל דשלוח הקן דוקא בארץ שהוא חומרי אבל כשהוא בראשו של אדם דאז פסק החומריות א"כ אינו מעורר כ"כ למעלה ופטור משלוח והביא ואדמה על ראשו דלא נתבטל תואר אדמה גם בראשו ולא קרי עפר ואף בראשו של אדם נקרא ארץ לפי שגם האדם גופו חומרי לכן מין במינו אינו חוצץ והוי כסמוך לאדמה לכן שאל אחרי שנתברר כי גם אדם חומרי משה מה"ת מנין מנין הי' יכולת למשה להשלים עצמו כ"כ לעלות השמימה כיון שאדם הוא חומרי מנין זה המציאות למשה לכן השיבם כי באמת גוף אדם גשמי אבל תוכו רוחני. כי הנשמה שהיא נצחי לה היתרון וכמ"ש הראב"ע על לא ידון רוחי באדם כי ידון מענין נדן שהוא תיק שלא יהא רוח לעולם בתוך הגוף וא"כ נהי שגוף הוא כאדמה כי אל עפר ישוב אכן הנשמה שתתפרד מהגוף ותשוב למעונה וקיי"ל דכל שדעתו לחזור דינו כמקום ההוא א"כ כיון דלא ידון רוחי לעולם בשגם הוא בשר וסופו לחזור למעונו נקרא כאנשי מרום ולכן הי' יכול לעלות השמימה ולזכך גם גופו שהנשמה עיקרי בו. אח"כ שאל דא"כ המן מנין לו איך מלאו לבו לבלע ישראל אחר שהם כ"כ גבוהים ונשמתם משמי מעל ואם חטאו בסעודת אחשורוש מה בכך. לכן התשובה שמצינו המן העץ בעבור אכילת איסור נגזר מיתה לכן ערב לבו להשחית ישראל. ושאלו דאם ישראל ח"ו היו חייבים כלי' א"כ איך סמך מרדכי על הנס להתגרות בה בהמן ומנין לו זה דהנה כל העולם מתנהג עפ"י תורה וכמ"ש הר"י יעבץ אהא דאל תהי מפליג לכל דבר שאין לך דבר שאין לו מקום כי כבר אמרו בתורה הסתכל וברא עולם א"כ כל דבר מרומז בתורה א"כ אסור להפליג ולומר זו א"צ דא"ה הוי כיתר בתורה שאין דבר שאין לו מקום בתורה עכ"ד א"כ כיון שכתיב [הגה"ה צע"ג בס' תוס' יו"כ למהרמ"ח יומא דפ"ב שכתב גבי נדנוד איסור סמכינן אניסא] הרמב"ן שהתורה לעולם לא תסמוך אנס לכן היו מפרישין כה"ג ערב יוה"כ ממאכל כדי שלא יראה קרי אף שהוא מעשרה נסים וכן הכליא עורב בעבור העופות הגם שלא נראה זבוב בבית המטבחיים שלא רצו לסמוך אנס