אור דוד לא

כי להמן שעה משחקת לו ביותר ועכ"ז לא קם ולא זע ממנו אתיידע לו דגם מה שלא השתחוה לאו משום דצדיק וטוב לו דהא אח"ז הי' לבש שק ולא הי' טוב לו וימלא על מרדכי לבד לבד מן הכלל על מרדכי ניתוסף לו חמה דל"ל שום תירוץ ומקודם על מרדכי הי' לו תירוץ ורק וימלא חמה באשר הגידו לו עם מרדכי ודו"ק

(ו) ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי. נראה כי ההבדל בין ישראל לעמים שישראל הם גוף אחד וגדול הדור הוא כראש מהגוף. וע"כ צדיק שנתפס בעון הדור הוא כאלו מגיע לכל הדור כשהצדיק לוקה. אכן באומות אינם עם אחד וא"כ בזה שסובל עונש הגדול שבהם עדיין לא נרפאו מפורעניות המגיע עליהם. ולכן בז המן לשלוח יד במרדכי לבדו כי ירא פן יכפר היא על הכלל ויהי' בזה כפרה על עונם כי הגידו לו את עם מרדכי שכל העם הם דבוקים בו ונקראו עם מרדכי והיא כראש לגופם. אכן אח"כ נודע להמן כי הי' שנאת חנם וכמ"ש המפרשים על ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. וא"כ אח"כ נרצה לעשות העץ לתלות את מרדכי. ובזה יבואר המד"ר אמר הקב"ה אני בקשתי ולא יכולתי שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ כי אמר מה חכמת בזה שלא רצית לאשר שהוא הצדיק אולי יכפר עליהם ע"כ לא שלחת בו יד. הלא אנכי ג"כ חפצתי לכלות את ישראל ולהניח את מרע"ה כדי שלא יכפר עליהם ומה הועלתי הלא משה מעצמו מסר נפשי עבור ישראל ואמר מחני נא ועי"ז הי' רפואה לכל ישראל א"כ מה תועיל הלא מרדכי בעצמו ימסור נפשו עבורם וינצלו

במד"ר ויבז בעיניו ביזה בן ביזה דכתיב ויבז עשו את הבכורה. ומה ענין זל"ז. ויבואר דהנה כתיב קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד. ונ"ל לפרש דאיתא במד"ר על ויבז בעיניו הכניס כת של פרוצים אמר ניכול מדילי' וניחוך עלי' ערוך השלחן סדר פתורא לפה הצפית סדר מנרתא קומו שרים מיכאל וגבריאל משחו מגן וכתבו בכורה ליעקב. ואין פי' דמ"ש משיחת מגן להבכור' ויבואר דהנה סוחר אשר לו מרכולת גדולה ובא איש לקנות חפץ ורצה לתת בעד דבר אשר שוה שקל עשרים שקלים ויען הבין הסוחר כי האיש הקונה מאד חשקו בדבר שחק לאיש איך תתן כ' שקלים בעד דבר השוה מאה למען יונה אותו כי הבין שיפעל כל מה שיבקש ועתה אם כן הי' כאשר דימה הסוחר והקונה מילא חפצו אז בסוחרים יתקלס לאמר חכם ברמאות הוא ידע כי לא ישוב לביתו עד יקנה בדמים אשר יושת עליו מהסוחר. אך אם לא יקנה הקונה וילך לביתו ויוכרח אח"כ הסוחר למכור בשויו אז יהי' לבוז אם רצו ליתן לך כמה מונים מערך הראוי למה רצית להתחכם יותר כן הענין ודאי אי אפשר לומר שעשו הי' בז לבכורה בעבור כי לא חמד ממון פי שנים או לא ביקש הכבוד אשר הי' לבכורים בימים הקדמונים כי א"כ הי' משולל מתאות וזה באמת נהפוך הוא כי נבהל להון הי' ומילא תאות לבבו רק ביזה כדרך הסוחר שבז לדבר קטן יען חשב להשיג גדולות כן הי' בז הבכורה כי בלבבו הי' להרוג ליעקב כמ"ש יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי א"כ פי שנים לא הי' נחשב בעיניו כי הי' מקוה בהרגו אחיו לקנות הכל וא"כ לחכמה הוא מה שאכל מדילי' הנזיד ואח"כ ישחק לו בהריגתו כי לא לבד פי שנים רק הכל שלו הי' לכן אמר הקב"ה קומו שרים מיכאל וגבריאל הממונים על ישראל משחו מגן שהי' מגן משוח בשמן לבל יקלוט החץ כמ"ש רש"י על פסוק נגעל מגן גבורים והיינו שתגינו על יעקב לבל יהרגו אחיו. ועתה נבין המקרא כי אם הי' מבצע עשו זממו להרוג יעקב הי' לו לחכמה שאכל משל יעקב ועכ"ז לא הפסיד מאומה. אכן אחרי שלא הצליח להרגו וקטן נתתיך בגוים ואתה אין לך פי שנים א"כ בזוי אתה מאוד כי סכלת למכר דבר יקר בעד נזיד עדשים כי אם הי' מצליח הי' בזה חכם שאכל משלו ושחק עליו כדמיון הסותר אם הי' הקונה ממלא חפצו אבל כיין שלא הצליח להרגו