אור דוד כב

נהנה ממנו זה הריח. א"כ הריח מיוחס לדבר שבו הנשמה נהנה. אמנם הטעם הוא לדבר שהגוף נהנה בו כך המן לא ביקש רק צרכי הגופניות הגאות והתנשאות לכן היתה מרה לו אמנם מרדכי שלא חפץ כלל בהשתררו' וגאוה וגאון רק לצורך קנין השלימות להיטיב לישראל להקל עליהם שיוכלו לעבוד את ה' בשמחה א"כ אסתר היתה טובה לו. והבן. לכן ניחא מאמר חז"ל במגילה פ"ק דצדיקים נקראו הדסים שנאמר והוא עומד בין הדסים כי צדיקים עיקר מפעלם עבור הנשמה ולא יחושו לצרכי גופם כעין הדס שאין הנאה רק לנשמה בריחו אבל טעמו מר שהוא מכיון שאין הנאה לגוף בו לכן ימשלו הצדיקים להדסים

בילקוט לך לך איתא אברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן אמר הקב"ה אתה יצאת מבית אביך בן ע"ה שנים גואל הראשון שאני עתיד להעמיד ממך יהי' בן ע"ה שנים שנאמר ויהי אומן את הדסה ע"ה מנין הדסה. ואינו מובן דהנה ימי שנותינו בהם שבעים שנה והטעם כי כל עשרה שנים הם נגד יום מבראשית ושבעים שנה הם נגד שבעה ימי בראשית. וזה הטעם כי המת לששים היא מיתת כרת שכיון שעשרה שנים אחרונים הם נגד ימי שבת שהם קודש ואז האדם מכין עצמו לעוה"ב וזה שנכרת אין לו יום השבת לכן מת לששים. אכן שנותיו של אברהם אבינו ע"ה קע"ה תחלקם לשבעה עולה כ"ה שנה נגד יום מבראשית והטעם כי בשביל אברהם נברא העולם. והנה כל חמשה שנים הם נגד חמשה חלקים שיש באדם נפש רוח נשמה חי' יחידה והנה בכ"א ג"כ יש מדריגות חמשה כי גם בנפש יש חמשה חלקים וכן בריח היינו נפש בנפש רוח בנפש עד יחידה שבנפש וכן ברוח וכן עד יחידה שיהי' יחידה שביחיד' והם כ"ה מדריגות כי בכ"א כלול חמשה מדריגות ועיין שערי הקדושה לרח"וו ז"ל אכן כל אדם אינו זוכה רק לשתי מדריגות נ"ר דהנשמה הוא מדריגה גדולה כמ"ש אליהוא אכן רוח הוא באנוש כי אנוש מדריגה פחותה ונשמת שדי תבינם כי מי שיש בו נשמה מבין. וכשאדם חטא מסתלקת נשמתו כמבואר בהאר"י ז"ל א"כ לכל אדם אינו נחשב רק עשר שנים שהם נגד נפש רוח. שהם כ"א מחמשה מדריגות שבנ"ר יש ג"כ נ"ר נח"י ולכן אברהם שכלול מכל המדריגות נחשב כ"ה שנים ליום והנה מקמי שבחא הם מיום הרביעי ואילך כמבואר בגיטין ס"פ מי שאחזו והטעם כי הנה שלשה ימים הראשונים הם פוחתים והולכים כמ"ש שהנשמה יתירה מסתלקת ביום א' והרוח ביום ב' ונפש ביום ג' אכן ביום ד' חוזרת ובאות נפש ויום ה' רוח ויום וי"ו נשמה ושבת נשמה יתירה. ולכן מיום ד' הוא העילוי ימי העלי' ולכן באברהם שנחשב היום לכ"ה שנה אחר ע"ה שנים אז הוי כיום ד' שהוא הכנה לשבת ואז נצטוה לילך לא"י לראות בנועם ה' וגם אסתר כשהגיע לע"ה שנים נתעלית להצמיח גאולת ישראל ממנה

ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת. בגמ' מגיל' עוברתה מת אביה ילדתה מתה אמה. הורו בזה חז"ל אשר נס אסתר אינה במקרה. רק יש לעיין מדוע מת אביה ואמה מיד. כי הנה תכלית השלמת לאדם הנברא להשלים נפשו כ"א לצורך מה שנברא ולכן בטרם ישלים עצמו אי אפשר לו להסתלק מן העולם וכן אמרו חז"ל נקום נקמת המדינים ואחר תאסף אל עמך שמיתת משה היה תלוי בנקמת מדין ועכ"ז נזדרז במלחמת מדין כי השלמת מעשיו היה תלוי במה שינקום נקמת ה' במדין שזה לבד היה חסר למשה. כי מרע"ה לא עשה המכות במצרים מהדם רק ציוה לאהרן לפי שהיאור הגין עליו כשהושלך ביאור וכן עפר הארץ בשעה שיטמנהו בחול. א"כ היה המדה במדינין אחרי שנתגדל שם והיה לו לאכסניא. וע"כ קודם הסתלקותו היה שלמען נקמת ה' לא יחוה על מי שגמל לו טובה רק ינקום נקמת ה' וא"כ היה השתדלותו למלאות המדה שחסר לו וכמו כן האב ואם מאסתר עיקר השלמתם להעמיד גואל לישראל לכן מיד שעוברתה מת אבי' וכן אמה מיד אחר שילדתה מתה כיון שכבר השלימו כל צרכם