אור דוד כא

דלא תקלל גבי עמלק וזרעו ימ"ש. ואפילו דנשאו המלך אין להשגיח ע"ז וכבר כ' הספרים דכל דבר אל שירשו כגון מי שעושה עבירה מחמת ממון יש לכנותו חומד ממון ע' בעל עקידה שהאריך בזה. וכל מה שנשאו הי' משום דעמלק רצועה מרדות הוא והכוונה להחזיר ישראל למוטב. וטעם דעמלק רצועה מרדות אמר מרן הקדוש רשכבה"ג מקאצק זצ"ל כיון דנכרת מן הקדושה ואין לו שום יניקה מיש מישראל יוכל להעיז וכיון דאינו מן קדושה כלל והוא טמא ומתועב ל"ש ע"ז לאו דלא תקלל עשיר. ויה"ר שיבוער הרשעה לגמרי במהרה. גם נראה דלאו אל תקלל עשיר במדרש קהלת יש פירושים רבים ונראה מדרשים חלקו זה את זה. ובתרגום פי' אל תקלל חכם ועי' בס' תעלומות חכמה מ"ש בזה ונראה מה דלא פי' כפשוטו דיש עשירות אשר שמור לרעתו ר"ל ואין לכנותו בשם עשיר כי תכלית עשירתו למפלתו וכד חזינן מי שחוטא בעשרו וניתן לו העשירות ברשעתו וודאי לרעתו הוא. ואף אי ספק הוא אין ספק מוציא מידי וודאי דיש מ"ע לומר שר"י ולכן על חכם קאי דחכמה לטובה נתנו מהחונן לאדם חב"ד ול"ש זה גבי המן. ול"ד להורדוס דעשירות ניתן לו מהשי"ת וראיה מהב"ק

(עשיר המילוי י"ן י"ן ו"ד י"ש עולה תם ובהיפוכו מת אם העשירות לטובתו והוא תם הוי עשיר חי ואין לקללו אבל מת רשאי לקללי הבן מבהמ"ח): עוד נראה דצ"ל עתה הלומד ירמי' למה לא יאמר שר"י בהזכרת נ"נ הא כבר מת הוא. אך כיון דירמי' כ' ספרו בחיי נ"נ ולא אמר אז שר"י אנן ג"כ הכי נהגינן. ולפי"ז י"ל דבשלמא גבי נ"נ שכתוב ירמי' בחייו אבל מגילת אסתר לא מבעיא אי רק נאמרה לקרות ולא נתנה ליכתוב ברוה"ק רק מדרבנן כמ"ש תוס' מגילה ד"ז דוודאי בעת שכתבו המגילה כבר מת. ואפי' אי נתנה ליכתוב מבואר במגילה ד"ז השנית דבשנה שניה שלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות. ואז מצאו רמז בתוה"ק א"כ מה דנאמרה ליכתב הי' כבר לאחר מיתתו ולא ניכתוב בחיו דלומר ע"ז בהיותו חי אין לקללו הא הכל נכתב לאח"מ וכבר הי' פגר מניוול ונבאש ול"ד לנ"נ דנכתבה בחיו ע"כ נראה דשרי לקללו בכ"מ שמזכירין הרשע המן ימ"ש וכמ"ש היפ"מ

אמנם זה באדם הלומד המגילה אבל בעת הקריאה יש הפסק ועפמ"ג מ"ש ע"ז דלא נכון משים דמבלבלין דעת השומעים ואין להפסיק יותר משיעור נשימה דנקרא אגרת. ובזה י"ל מה דדייק הידי משה מהא דא"ר ארור המן וארורים בניו ודייק בניו מאן דכר שמי' ולמ"ש י"ל דעשרת בני המן כאו"א אומר בפני עצמו ובזה ל"ש הפסק דס"ס עד שיאמרו כולן יש עת לומר למי שיוכל לדבר במהירות גם ארורים בניו. ובסדר הנדפס לא מצינו ארורים בניו ורב אמר אז ג"כ זאת. והיכא דל"ש הפסק כגון השומע שאינו מברך ובעת ששותק הקורא אפשר דשרי לומר בתוך המגילה ג"כ ורק משום הפסק יש לחוש וכבר כ' המג"א דאי יש למנהג אפילו סמיכות כ"ד אין לבטלו והרבה מדרשים יש בזה ופוק חזו מה עמא דבר

(ז) ויהי אמן את הדסה במדרש מה הדסה ריחה טוב וטעמה מר כך אסתר הי' טובה למרדכי ומרה להמן להבין זה כי הנה הריח הוא דבר הפועל להרבה אנשים כי הרבה אנשים יריחו ממנו ועכ"ז הדבר עומד במתכונתו משא"כ הטעם אם יטעום ממנו אז יתאכל הדבר ולא יהי' חבירו יוכל לטעום ממנו כן הוא הדבר. מרדכי חשב טובות כל אנשים כי דורש טוב לעמו משא"כ בהמן בגובה לבו לא חפץ בשום גדולה לאיש אחר כמ"ש ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך וגו' יותר ממני. א"כ כיון שגם המן גדלו המלך בשביל אסתר ע"י שיעץ להרוג את ושתי ואחר שנשא את אסתר גדלו המלך לפי שהיה עצתו טובה כי קודם לזה לא הי' חשיב בעיני המלך יען חרה לו על ושתי א"כ המן רצה לינק מאסתר כדרך הטועם שהוא לבד נהנה לכן היתה מרה לו משא"כ מרדכי חפץ בה עבור טובת העולם שיהי' מולכת צדיקת וזה ריחה טוב. והבן

או י"ל כי אמרו חז"ל איזהו דבר שהנשמה