אור דוד יח

לשמן נבל שמו שבע בן בכרי שמו. אבל הצדיקים שמן קודמין ושמו מרדכי שהן דומין לבוראן שנאמר ושמי ה'. להבין אמרי בינה כי שמות ישראל אינם במקרה כמו שמות שאר הברואים דהן להבחין בין אחד לחבירו רק הן מעידין על עצמן כמ"ש ר"מ דייק בשמא וכמבואר שהמלאך שואל לרשע מה, שמו ואינו יודע כי שורש נשמה נשאר ממעל והשם מורה על שורש נשמתו. כמ"ש ואלה שמות בני ישראל ושמא קגרים עי' ברכות פ"ק ואם תיקן שורש נשמתו אז ידע שמו לאיזה תכלית נברא ואם ח"ו לא תיקן לא ידע לאיזה תכלית נברא ושמו רק להבין בינו לחבירו כאריה ודוב ושאר ברואים וז"ש הרשעים הן קודמין וז"ש שלא שינו ישראל שמותיהן ותקנו תכלית הנברא משורש נשמתן בעשיית רצונו של מקום

ושמו מרדכי. במדרש צדיקים שמן קודם כו' הנה כתיב זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור וכ' (השפע טל) ואיתא בס' תיקונים דאם תצרף שם י"ה לשמי עולה שס"ה ולזכרי שם ו"ה עולה רמ"ח עיין בהקדמה שם וענינו דאחז"ל ישב ולא עבר עבירה הרי הוא כעושה מצוה א"כ שס"ה ל"ת הוי לעולם דאפילו בזה"ז אם בעת הלימוד מקבל ע"ע שלא לעבור הרי מחשבה טובה מצרפה למעשה ועיין סוף מגילה העוסק בענין קרבנות הרי הוא כמו שהקריבן ואפילו שיש ל"ת דלא נהיגו בכל אנשים ובכל הזמנים מ"מ כיון דאין עוברין ח"ו עליהן הוי לעולם אבל העשין בפועל א"א לקיים רק בדיר ודור דבגלות נחסר הרבה ומצות עשה רק בפועל לעשותן אבל ל"ת הוא בשב ואל תעשה מניעת העשייה ולעולם הוא מניעת עשייתן ויש לתת טעם למה הלאוין נרמז בשם י"ה ועשין בשם ו"ה דידוע דאות יו"ד הוא נקודה קטנה מורה על חכמה דכתבו המקובלים בפירוש השם הגדול שנרמז בו הספירות תגא דיו"ד מרמז על כתר ויו"ד הוא חכמה. ה' יש לה אורך ורוחב מרמז על בינה שיש בה אורך ורוחב מבין דבר מתוך דבר וא"ו על שם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד ה' אחרונה למלכות. וכיון דיו"ד הוא חכמה איהו מחשבה ומתחילה רצה הבורא להבראות העולם במה"ד וצירפה למדה"ר. ומצד המחשבה היה הבריאה ביו"ד וע"י צירוף מדה"ר שיתפה אות ה' וז"ש בטחו בה' עדי עד כי בי"ה צור עולמים דברא בה' שפתוחה ידו לקבל תשובה. וידוע דחכמה אמרה נפש החוטאת כו' עד שאמר השי"ת ברחמיו יעשה תשובה ויתכפר לו דבמדה"ד לא היה נתקיים ועיקר רחמים צריך ע"י הלאווין דהא אין מענישין על עשה כ"א בעידן ריתחא ולולי הלאוין לא הי' שייך ריתחא. א"כ השתתפות מדת הרחמים למה"ד על ידי הלאוין גם למ"ש חז"ל ביו"ד ברא עולם הבא דאנשי עלי' מועטין וצדיק נקרא מי שזכיותיו מרובין אף דיש לו עונות מועטין וצדיק לרחמים ולתשובה. לכן הלאוין נרמז בשמי דמרמז לשם י"ה שהוא צירוף מדה"ר למה"ד ועשין בו"ה דמצד המצות בעשייתן אשרי לדור זכאי והמצות מביאין טובה וברכה והשפעה טובה בלי די כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא וטעם הדבר דגדול השכר יותר מכל העוה"ז ויפה שעה אחת של קורת רוח בעוה"ב מכל חיי עוה"ז ק"ו כל עולם הבא. וידוע דשמחה נקרא ו"ה עין פתיחה למד"ר אסתר. ובמדרש איכה ובגיטין דנ"ו בין ו"י לו"ה ר"י בן זכאי ניצול (ועיין מ"ש בספר מגילת סתרים על מג"א לבאר מ"ש והיה שמחה דמלת ו"ה מעורר על שמחה ע"ש) ולכן העשין נרמז בזכרי שהוא שם ו"ה וראיתי בשם הגר"א מווילנא לבאר הכתוב זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב כתיב בצדיק זכר דמה שהוא צדיק מכח עשיית מצות ומע"ט ונרמז בזכרי לכן כתיב זכר צדיק אבל רשע הוא בעבירות הל"ת דנרמז בשמי לכן כתיב ושם רשעים ירקב ופח"ח. והנה רש"י כ' בפ' משפטים ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות אזהרה לכל מצות עשה ע"ש א"כ המקיים מ"ע מקיים ג"כ אזהרת תשמרו לעשות ובהתחלת עשיית המצוה יתקיים הכ' תשמרו לעשות וז"ש צדיקים שמם קודמין דשם שהוא מרמז