אור דוד יז

דאפי' קרחה בביתו פרדשכא ליהוי וע"כ הכוונה שלא תתקיים הנבואה משם ושאר ולא יצמח גאולת ישראל בקרוב לכן חכו בגזירת להשמיד עד יום החרוץ בפקודה ולא יראו כלל פן בתוך הזמן יהיו נגאלים כיון שלא נתקיים הכרת שם ושאר אבל לולא אגרות הראשונות היו יראים פן בתוך הזמן יהיו נגאלים לא היו ממתינים לזמן י"ג אדר רק מיד היו הורגים בישראל. וע"כ ע"י שטעו ע"י איגרות הראשונות לא היו נמהרים במלאכתם והוא חסד המקום והשגחתו שבאמת טעו כי אין הכוינה והכרתי לבבל שלא יהיו בשום מקום רק שלא יהי' מלכותם שולטת ויהי' שרם מושפל תחת שר אחר

להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. יען שהרג את ושתי שהיתה בת בלשצר מזרע המלוכה הי' ירא אולי ממשפחתה ירצו לנקום בו ויתחברו עליו ללחום בו. לזה צוה דשורר היינו מי שיש לו קצת ממשלה יהי' בביתו ולא יוכל ליסע למקומות להתחבר רעים אנשי המלחמה ומדבר כלשון עמו שלא ידברו בלשונות נכריות רק כלשון עמו וייראו זה את זה לדבר למען שלא יודע למלך דהכל יבינו הלשון שמדברים בו. אבל אי היו מדברים בלשונות נכריות היו יכולים להערים סוד עד שיתאספו חבורה גדולה לכן גזר ומדבר כלשון עמו. ובזה י"ל המדרש וחמתו בערה בו עד אימת בערה עד וחמת המלך שככה. ותמי' ולמ"ש י"ל דהי' תמיד בדאגות רבות שלא ינקמו בו עד שנתלה המן שייעץ להרוג ושתי ובזה ישכך חמת קרובי ושתי והי' אז שככה כעסו שלא הי' ירא עוד דהא אמרו דכוונת המן בעצמו למען שיקח בתו ורצה להרוג גם לאסתר כי גזר על כל היהודים ואסתר מן היהודים. ולכן כאשר תלו אותו ושכך חמת של קרובי ואוהבי ושתי ושככה ג"כ חמת המלך

עוד י"ל המדרש הנ"ל וחמתו בערה בו דכוונתו דלא הי' אחשורוש כאנשים אחרים דהבערת החימה מעט מעט ושככה במעט מעט אלא פתאום הובערה בו בלי הפוגות וכן שככה פתאום דמלך לבו ביד ה' ולא ברשותו

ב (ה) איש יהודי. דרשו במגילה שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי. הנה עיקר השם הוא יהוד והיו"ד הנוספת כמו כנעני וחתי ויבוסי שנקרא כנען וחת ויבוס וכמ"ש בדניאל בגלות דיהוד. וטעם הקריאה על מלת יהוד הוא כי כל איש מישראל יוכל לזכות למעלה רמה אשר כל יהיה תחת רגליו וכל מערכת השמים בידו ניתן לגזור עליהם כמו שעשה משה ויהושע בגזירתם על עמידת חמה וכן לגזור על כל צבא מעלה והם ישמעו בקולם. אשר לכן אמר דהמע"ה ותחסרהו מעט מאלהים והוא ענין יהוד שהוא שם הוי' רק בד' אחרונה חסר הנקודה להיות ה"א והוא להורות כי חסר מעט מאלהים וכאשר יבין זאת לא יכנע תחת שים בריה שבעולם אחר שכלם נכנעים תחתיו ויש לו ממשלה עליהם והם עבדיו ואיך יכנע האדון לעבדו. וע"כ לא יכנע כ"א לה' לבדו אשר לו לבדו ראוי להכניע אשר לכן אמרו חז"ל חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם למען ידע כי הכל כפופים תחתיו ולא יעבוד בלתי לה' לבדו. וע"כ ממילא יכפר בע"ז לבלתי יעבוד ויכנע רק למושל העולם

איש יהודי וגו'. במד"ר איש מלמד שהיה שקול בדורו כמשה בדורו דכתיב בי' והאיש משה עניו מאד. נראה פירושו דגבי משה מצינו בתוה"ק בפרשת וארא יחוס אבותיו. וכן מצינו במרדכי בן יאיר וגו' דאחז"ל אין אדם נתמנה פרנס על הציבור אלא א"כ קופה של שרצים כו' שלא יתגאה ולכן משה דהיה עניו אף שהיה מגדולי היחוס זכה למלכות וכן מרדכי דכתיב בי' רצוי לרוב אחיו ואחז"ל במגילה (ד' ט"ז ע"ב) דפירשו ממנו מקצת סנהדרין אבל מקודם שפיר היה לכל אחיו והיה דובר שלום ודורש טוב מבואר שהיה עניו כי אין בחי' השתוות למתגאה. ולזה הביא הכתוב ויהי משה עניו וזה טעם למ"ש יחוסו של מרדכי. הבן

ושמו מרדכי. במדרש הרשעים קודמין