אור דוד טז

(דף מ"ו). אך החילוק מבואר דנגד ת"ת דיהושע דהי' כל ישראל עדיפי מעבודה דהי' שלוחי דרחמנא רק כהנים הנבחרים בכל יום ולוים וישראלים לכן הקפיד המלאך על ביטול תורה ביותר מביטול התמיד וכוונת הגמרא לשנוי' מה דהי' הקפדה יותר בביטול ת"ת אבל גבי מגילה אין לחלק ופרסומי ניסא עדיף ודו"ק. וב"א תי' עפ"י רש"י כל ישראל התם הוי וצ"ע דהמל"ל לאשמעינן דאם יזכו ישראל ויהיה כולן במקום אחד אין לבטל ת"ת. וצ"ל אפי' אם ישראל יהיו כולן במקום אחד צריכין לקריאת המגילה דל"ש ביטול כיון דחייבין במגילה (עמ"ש החק יעקב סי' תלא) עכ"פ וקמ"ל המסורה אפי' מנעשה ונשמע דהיה כל ישראל יחד עכ"ז ונשמע פתגם. המלך כי רבה הוא. א"י ע"י ונשמע פתגם המלך שיעץ יהיה ונשמע קולו כי הי' גרם לגדולת המן ימ"ש ועי"ז שבו ישראל לעשות רצון השי"ת וקבלו תוה"ק מחדש ונתקיים נעשה ונשמע

א"י ע"ד ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' כי למשה הי' קנאת סופרים אפילו כאשר הי' במחנה הכל ראו גדולתו וקדושתו אבל אהרן ראו כי הוא קדוש ה' בהיות עובד עבודתו אבל במחנה היה אוהב שלום ורודף שלום ולא הי' כ"כ ניכר מעלתו רק בהיותו ראו שהוא קדיש ה'. וז"ש כאשר ראו ונשמע קולו בבואו אל הקודש אז ידעו ונשמע פתגם המלך ממ"ה הקב"ה כי רבה ואמרו כולן כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע

א"י ונשמע קולו מה הי' הקול ונשמע פתגם המלך ודיבור של צדיק עושה פירות ושומעים לקולו ומשיבין נעשה ונשמע

(כב) וישלח ספרים וגו' להיות כל איש שורר בביתו וגו'. ואמרו חז"ל אלמלא איגרות הראשונות לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט אמרו מאי האי דשדר לן אפי' קרחה בביתו פרדשכא ליהוי ופרש"י דאמרו שוטה הי' וזה תימה. ונראה דהנה אחר הריגת ושתי נתקיים והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד. ודרשו חז"ל שם זה כתב. ושאר זה הלשון ונכד זה ושתי כמבואר במס' מגילה פרק א' א"כ ראה שנתקיים מפלת בבל בכלם א"כ דחג פן יקוים גם פורקן ישראל כי אחר מפלת בבל תבא התשועה לישראל ולכן רצה להתחכם נגד זה. והנה תמוה דאיך אמר שם זה כתב ושאר זה לשון דבאמת יש להם עדיין הלשון שהי' ארמית ונראה דהנה המושל השליט בעולם מכריח כל המדינות שינהיגו כל ענייניהם ע"פ לשון אשר המושל ידבר. וע"כ כאשר היה בבל השולטת היה כל העולם נימוסיהם ומשפטיהם והנציבים בכל המדינות מסדרים ענייניהם בלשון ארמי וכאשר גברה פרס אז הנציבים בכל מדינה ומדינה מאנשי פרס וכל הענייני המדינות היו מתנהגים בלשון הנציב אשר עליהם וכל בקשותיהם היו נערכים כלשונו וככתבו למען יבין ולא יצטרך להעתיק ללשונו לכן זה לאות כי יפסק מלכות בבל ושליטתו רק פרס תהי' שולטת בכל. גם ע"פ מאמר חז"ל אם תשקור לי ולניני ולנכדי ע"כ רחמי האב על הבן כי כח האב נטויה עד הנכד וכן מצינו לחז"ל שמחויב ללמוד בן בנו תורה. וכמו כן בהכרתה מבבל נין ונכד הוא אות הכריתה מן השורש כי נפסק כל כח בבל. ואפשר להעמיק יותר כי כל אומה תחת שר ונגיד שבעים שרים נגד שבעים לשון וכשהלשון גובר הוא אות ששר האומה שליט. וכאשר נכרת הלשון הוא מפלת השר וא"כ אחשורוש ראה שנתקיימה נבואה ממפלת בבל בהריגת ושתי הי' ירא פן עתה תצמח קרן ישראל. כאשר אמרו חז"ל עד שלא נתקיימה נבואתו של אורי' כו' וכיון שנתקיימ' כו'. לכך אני שמח שתתקיים נבואתו של זכרי' והוא בשלהי מכות. כן כשראה הריגת ושתי עלה מורא פן יבנה בהמ"ק לכן התחכם לפקיד אשר כל איש שורר בביתו היינו שבכל מדינה יהי' השורר מקרבו וידבר כלשון עמו א"כ ממילא בבבל יהיה הנהגה בלשון בבל ולא יהיה מקוים הכרתת שם ושאר מבבל לגמרי כי עוד ישתייר זכר במדינת בבל: מעתה נבין מאמרם ז"ל כי לולא שהגוים טעו ע"י איגרות הראשונות שהבינו שאין הדברים כפשוטן כי א"כ הם דברי שטות