אור דוד טו

וימחול ותשיב ושתי גמולו על מחשבתו לכן אמר כי לא דבר עצמו הוא רק מכל השרים והוא דבר מלכות ולא כתיב דבר המלך כי דבר הנוגע לכל המלכות לכן יהי' הוא השופט ואשר יגזר לא ימחול אח"כ רק יכתב בדתי פרס ומדי ולא יעבור כי לא ישונה וזה פשוט

(יח) והיום הזה במדרש היום הזה אמר אי לא היה היום הזה לא אמר ועמד ע"ז ביע"ד. ונראה דאיתא בגמ' שושתי היתה מפשיטתן לבנות ישראל ערומות ועושות בהן מלאכה בשבת לכן הגזירה הי' מדה כנגד מדה. וצריך הענין ביאור. גם שאלו במדרש דמדוע שנאת המן לושתי הי' ומפרשו במד"ר כמה טעמים. ונראה כי הנה מבואר בילקוט ראובני פ' יתרו דמי שרוצה ששבתאי יגלה לו עתידות ילבש שחורים ולא יאכל בשר ולא ישמש מטתו ועושה פעולות אחרות תבא שבתאי ותגלה לו לכן הזהירה התורה ללבוש בגדי צבעונין. ועונת ת"ח מע"ש לע"ש. וגם לאכול בשר ודגים שלא להאמין במשפטי כוכבים עכ"ד והנה ג"כ כתבו הטעם דשבת אסור במלאכה דמזל שבתאי מורה על חרבון ואבדון למי ששובת ממלאכה לכן אנחנו הוזהרנו שלא להביט בזה ולהאמין כלל רק להיפך לא נעשה מלאכה. ולכן ושתי הי' מפשיט בנות ישראל ערומות כי היא עבדה לשבתאי ורצתה שלא ילבשו מלבוש נקי וגם עשתה בהן מלאכה שרצתה שכלם יכנעו לשבתאי לעבדו. ולכן המן שנאה לפי שדורשת טובת ישראל להעבידם במלאכה כי אם מאמנת בשבתאי הי' לה לראות שיעשו היפוך דרכה שישבתו ממלאכה ושילבשו בגדי צבעונין ועי"ז יאבדו ומזה הבין שאינה שונאת ישראל וחשב שלא יוכל להרע לישראל ולכן רצה שיהרגה המלך ויוכל אח"כ להעליל על ישראל כי אז המלכה תסכים עמו. אבל באמת ושתי הית' מרשעת ולא עשתה כן בעבור טובת ישראל רק בעבור עבודת המזל וטובתן של רשעים רעה היא לצדיקים שהעבירם על דת. והנה המלך ששלח שתבא לפניו ערומה שהי' ביום השבת ולא באה לא הי' יכול לקטרג עלי' כי אולי תאבה שתתגלה לה שבתאי לכן מרחקת ממשכב דודים ויראה לבא אל המלך פן יקרב. אלי'. אכן כיון שאותו היום עשתה משתה ולא היתה נזירה מבשר ויין א"כ בל"ז לא שמרה אז חקים הנצרכים לדבר זה ואין זה כ"א מרדה במלך לכן היום הזה אמר אילו הי' יום אחר לא אמר כי לא הי' יכול לקטרג כי אולי צדקה בהרחיקה מאיש למען יבא עלי' הרוח ולכן אמר אשר היום הזה שאין התנצלות הלז יהיו מלומדים הנשים של לשמוע לבעליהן

או י"ל דהנה כתיב באחשורוש עשה המלך משתה לכל שריו ובושתי לא כתיב שעשתה משתה לכל הנשים רק משתה נשים כי היא לא אכלה אתם כמש"ל שהיתה עובדת לשבהאי והנה המן שראה שושתי פושטת בנות ישראל ערומות היה אוהבה כי דימה שמשנאתה לישראל מזלזלת אותן ומעבירם ע"ד לעשות מלאכה בשבת. אכן כאשר ראה שהמלך קרא לה ולא באה הבין כי מאמנת בשבתאי ומתרחקת מן התשמיש א"כ אז הרע לו שאם מאמנת בשבתאי הי' לה לבלי תכוף ישראל למלאכה ושילבישו בגדים נקיים כדי ששבתאי ינקום בהם א"כ חשב שאוהבת ישראל היא לכן קטרג עליה. לכן לולי מעשה היום לא הי' דיבר עליה סרה רק שהבין שהיא בעבור מזל שבתאי לכן חשבה לאוהבת ישראל ירצה לנקום בה

(כ) ונשמע פתגם המלך. ונשמע ג' במכור' הכא ואידך ונשמע קולו בבואו אל הקודש. נעשה ונשמע. י"ל למה דאחז"ל מבטלין ת"ת בשביל לשמוע מקרא מגילה ק"ו מעבודה דכהנים בעבודתן מבטלין עיין מגילה ד"ג. נעשה ונשמע זו קבלת תוה"ק ונשמע קולו זו עבודה ומרמז המסורה דמגיל' עדיפא ונשמע פתגם המלך כי רבה היא מונשמע דתורה ועבודה (ע' בעה"ט פ' תצוה שהרגיש בזה) וקמ"ל אפילו מת"ת דרבים. דהרמב"ם והש"ע לא הביאו דת"ת דרבים לא מבטלין ע' מג"א סימן תרפ"ז ואפ"ל דהא גבי תמיד הי' תשעה כהנים לפחות כמבואר ביומא (דף ) יהי' לוים וישראלים עכ"פ יותר מעשרה והיו ג"כ רבים. ע' גיטין